מליסנדה, מלכת ירושלים

"עיני כולם נשואות אלייך, ואת לבדך נושאת בעול הממלכה כולה. חזקי ידיים למען יראו הכול את הגבר שבאישה, ומלאי את הנדרש בעצה ובגבורה. פעלי תמיד בשיקול־דעת ובמידה, עד שיאמרו הרואים את פועלך: מלך היא ולא מלכה"

ברנאר מקלרבו (הקדוש), מכתב למליסנדה, 1144-1143 

המלכה המיטיבה, פטרונית האומנויות ואשפית הפוליטיקה, מליסנדה מלכת ירושלים, אחזה במושכות השלטון של הממלכה הצלבנית לפני כ־850 שנה, בשילוב המיוחל של רוך ועוצמה. היא שלטה באופן ישיר או במשותף עם בעלה המלך פוּלק ועם בנה בּוֹלדווין השלישי במשך כשלושים שנה - יותר מכל שליט צלבני לפניה או אחריה.

סיפורה הוא סיפור מעורר השראה השואב את עוצמתו מפריצת גבולות המגדר, כפי שהטיב לתאר במכתביו אליה התאולוג ואיש הרוח בן המאה ה־12, בּרנאר מקלרבוֹ. כרוניקות המגוללות את תולדות ממלכת ירושלים, ובפרט זו של ההיסטוריון הנודע בן התקופה ויליאם מצור, משרטטות את חייה ופועלה של המלכה כדמות יחידאית הבקיאה ברזי השלטון וכדמות מקומית שהיתה מחוברת למרחב ולתושביו, תמכה בכנסייה וידעה לרתום אותה לטובתה. מוצאה ההיברידי, כבת למלך פרנקי ולנסיכה ממוצא ארמני, מגלם את הקשר בין מזרח ומערב שהתממש בירושלים במסגרת מסעות הצלב, ומעניק לה ממד מיתי - התגשמות בבשר של משאלת לב המפעמת עד ימינו.  

התערוכה מציעה מבט משולב על דמותה ומורשתה של מליסנדה כאישה בשר־ודם, כמיתוס וכצוהר לתקופה.