הילה בן ארי: קול הקורא אל עצמו | דני קרוון: מפגש קרוב | יום שוק | הווה מתמשך: חדש באמנות עכשווית | "אני המצייר...": מגילה נדירה של עולה רגל יהודי מן המאה ה-14 | שמע ישראל: על קמעות, סגולות ומאגיה

חתן פרס ישראל לפיסול דני קרוון (2021-1930) היה אמן רב־פעלים ורב־תחומים. פסליו הסביבתיים המשפיעים ופורצי הדרך, אשר זכו למוניטין בינלאומי רב, הם גם פורצי חלל. רק החוץ, הנוף הרחב והפתוח, יכול להכיל אותם. אבל תערוכה זו מציגה דווקא את יצירתו האינטימית של קרוון: עבודות מראשית דרכו ומן השנים האחרונות של חייו – שני קצוות, שקווים של דמיון מתוחים ביניהם.

מאז ומעולם היה השוק לא רק אוסף של דוכנים לממכר מוצרי מזון, אלא גם מקום מפגש לאוכלוסייה המקומית ולעוברי אורח מזדמנים. ביום השוק פגשו הבאים מכרים, התעדכנו בחדשות המחוז, היטיבו את ליבם במזון ובמשקה ואולי אף חזו בהוקעה של פושע שנתפס. 

כל אלה מצאו ביטוי בתיאורים ספרותיים, בשירה עממית ובאמנות חזותית. בתערוכה שלפניכם מוצגות יצירותיהם של אמנים אירופים בציור, ברישום, בהדפס ובפיסול זעיר בחרסינה מאז המאה ה-16 ועד ימינו.

כשיעקב קאופמן רואה חוט ברזל, אטב כביסה או סתם נייר לבן, וכשנקרות בדרכו פיסות עץ שהושלכו מנגרייה או יריעות מתכת שנותרו מאחור, הדמיון שלו מתחיל לפעול במהירות, ומי שעומד לידו יכול לשמוע את הגלגלים מסתובבים בראשו. בכל חומר ובכל שארית הוא רואה דמות אדם קטנה של גבר, אישה או ילד. קאופמן לוקח לידיו את פיסות העץ או הקרטון, קודח עין, חותך פה, מכופף יד, משחיל חרוז, והוֹפּ – יוצר דמות.  חִירִיק-חִירִיק, וָו פָּתוּחַ, מֵירְכָאוֹת וְסִיר נָפוּחַ, סָמֶךְ סָמֶךְ קו כָּפוּף -  וַהֲרֵי לָכֶם פַּרְצוּף!