יצירתו של אבנר כץ (2020-1939) עמדה איתן על שלוש רגליים: איור, ציור וכתיבה. כל אחת מן השלוש בנתה וחיזקה את רעותה ותרמה למגוון העשיר של עבודותיו, שניחנו בקו מובחן. בתערוכה מוצגות שלוש קבוצות של דיוקנאות עצמיים שיצר, ובכל אחת מהן מינון משתנה של טקסט ותמונה. ההתבוננות בהן יחד  מעשירה את דמותו כאדם וכיוצר ייחודי: סופר שמצייר תמונות וצייר שכותב מטפורות.

אונורה דומיה (1879-1808) היה צייר צרפתי ואמן גרפי בעל מעורבות עמוקה בהתפתחויות הפוליטיות והחברתיות של תקופתו. הוא ניחן בעין חדה ובחוש הומור, קלט את ההבעות והמחוות האנושיות הדקות ביותר ותיאר אותן על לוחות אבן לצורכי הדפסתן בעיתון.

דומיה בורך בכישרון לחשוף את האיכויות, החולשות והמוסר של המין האנושי. יכולותיו אלה הן סוד כוחה של יצירתו, שגם במאה ה־21 מצחיקה ומעוררת את מי שרחוק מצרפת וממה שהתחולל בה לפני למעלה מ־150 שנה.

צמד המילים "שמע ישראל" מזוהה עם המסורת היהודית אולי יותר מכל דבר אחר. אך התערוכה מציגה פן מוכר פחות שלהן – השימוש ב"שמע ישראל" במאגיה, ובעיקר להשגת בריאות, הגנה והצלחה. בתערוכה מוצגים שלל קמעות, ספרי קבלה מעשית ועוד חפצים נדירים, שנוצרו לפני מאות שנים ועד היום בקהילות יהודיות ברחבי העולם.

נוכחות הרפאים של העבר הקרוב והרחוק, המוכר והמושתק צפה ועולה בעת ההתבוננות בעבודות האמנות העכשווית שהצטרפו לאוסף המוזיאון בשנים האחרונות. בהקשרים פוליטיים שונים ובמקומות רבים נדמה שההיסטוריה מפעפעת מבעד לסדקי ההווה, חוזרת לפקוד את היומיום ואינה מרפה.

באמצעות הפניית המבט אל הכאן והעכשיו האמנים מפגישים אותנו עם מה שהתרחש אי אז וממשיך להדהד במציאות. ביניהם, יש שמחפשים את רובדי העבר וחושפים שכבות של זיכרון; אחרים מנסים לתעד ולשמר את שעתיד להיטשטש.