ביטוי רב־עוצמה ותיאור כן של הגוף מקשרים בין שני האמנים הצרפתים הדגולים שפעלו מסוף המאה ה־19 ועד תחילת המאה ה־20 : אוגוסט רודן ואנרי דה טולוז-לוטרק. שניהם העזו לחקור לעומק את מחוות הגוף כמו גם את הרגש שמובע בהן. כל אחד מהם גילם בדרכו את רוחה של פריז המודרנית; רודן נמשך לתרבות הגבוהה, לספרות ולמיתולוגיה, ואילו טולוז-לוטרק התמקד בבידור פופולרי ובשולי החברה.

כתב החרטומים שהתפתח במצרים לפני כ–5,000 שנה כלל מאות תמונות שהיה אפשר לכתוב באמצעותן הכול - מרשימת מכולת ועד שירת הלל לאלים. אבל נדרשו לשם כך ידע עצום ומיומנות ניכרת, ובחלוף הזמן תפסה את מקום התמונות כתיבה קלה יותר ובה כ–20 סימנים אלפביתיים בלבד המושלים עד היום בתרבות המערב. נדמה היה שכתיבה בתמונות נזנחה לעד, ואולם, בעידן הדיגיטלי של המאה ה–21 שבה התמונה - אימוג׳י, פרצופון בעברית — לככב באינספור מסרונים הנשלחים תדיר. מדי שנה נוספים לכתב זה עשרות סימנים חדשים, ויש הרואים בו את השפה המתפתחת בקצב המהיר ביותר בעולמנו.

האונייה רוסלאן שהפליגה מנמל אודסה עגנה בנמל יפו ב-19 בדצמבר 1919 לאחר מסע רצוף קשיים. על סיפונה הצטופפו כ-600 נוסעים, ביניהם פליטים ממלחמה ומפרעות וחלוצים חדורי אידאולוגיה. היא כונתה "המייפלאואר הארץ-ישראלית" בזכות המספר הרב של נוסעיה שנכנסו לפנתאון אישי הרוח והמעשה של היישוב ושל מדינת ישראל, והיא נחשבת לסנונית הראשונה של תקופת העלייה השלישית ולסמל העלייה החלוצית, אף שקדמו לה אוניות שבאו לארץ באותה שנה.