אף כי הצילום הוכר כמדיום אמנותי עצמאי כבר לקראת סוף המאה התשע-עשרה (כ-50 שנה אחרי המצאתו), התשוקה לאסוף תצלומים בתור חפצי אמנות חדשה באופן יחסי. על פי רוב צמחה תשוקה זו במקביל להקמתן של מחלקות לצילום במוזיאונים ולהתפתחות ההדרגתית של המחקר האקדמי בנושא, החל בשלהי שנות ה-70. תשוקתם של אספני צילום בסוף המאה העשרים משקפת את זו של אמני האוונגרד מתחילתה של אותה מאה: להתבונן בעולם ולהציע לו הסברים חזותיים חדשים. נקודות המבט הלא-רגילות שאימצו אמני הצילום המודרניסטים ישרתו אג׳נדות אידאולוגיות, או יטשטשו את ההבחנה בין הפשטה לריאליזם, או פשוט יקראו תיגר על האמת בצילום.

אוסף יצירות מגוון ולקטני שנתגלה בשנת 2012 בדירה פרטית במינכן היה שייך במקורו לאספן ומנהל המוזיאונים ד"ר הילדברנד גורליט (1895 -1956), שצבר אותן בדרכים שונות וייתכן שאף לא חוקיות בשנים 1935-1953.

"המרדף אחרי ונוס [נגועים]" הוא הקרנת וידאו פנורמית בהשראת טפט נוף צרפתי מהמאה ה-19 שהציג תמונה של איי הדרום, אידילית ורחוקה מן המציאות. ריהאנה משתמשת בתוצר הקולוניאליסטי האירופי כנקודת מוצא ומדמיינת את העבר אחרת. על רקע הטפט, שהיא מפיחה בו חיים ומפרשת אותו מחדש, מוצג נרטיב שאורג התרחשויות אמיתיות ומומצאות.