מוזיאון ישראל, ירושלים
Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

תרבויות שכנות

 

מימי קדם השפיעו התרבויות השכנות לארץ ישראל השפעה עמוקה על הארץ, ששכנה בצומת הדרכים שביניהן.

הגלריות המוקדשות לתרבויות השכנות מרחיבות ומעשירות את התמונה ההיסטורית האזורית, ומגלות את הקשרים המרתקים בין ארץ ישראל ושכנותיה, אשר טיבם השתנה מתקופה לתקופה.

חפצים ויצירות אמנות נבחרים מן האלף השביעי לפני הספירה ועד למאה ה-19 לספירה מספרים את סיפורן של התרבויות הללו, ובהם: שפע של חפצים דמויי אדם ובעלי חיים מתוך קברי המצרים הקדמונים בגלריה המוקדשת למצרים של הפרעונים; תבליטים המתארים שליטים וטקסים מן המזרח הקדום מוצגים בגלריה הכוללת אוצרות ממסופוטמיה (עיראק), פרס (איראן), הלבנט (ירדן, לבנון, סוריה וקפריסין), אנטוליה (טורקיה) וחצי-האי ערב; כלי משתה יווניים מעוטרים בדמויות אלים, מפלצות וגיבורים בגלריית העולם היווני; כל אלה לצד פסלי שיש וכלי קרמיקה מרשימים שנוצרו בידי עמי איטליה; וכן כלים וכתבי יד מעוטרים בקליגרפיה ערבית מפוארת ממיטב אמנות האסלאם במזרח הקרוב.

בכל אחת מן הגלריות מודגשת הזיקה הישירה לגלריות הסמוכות, המוקדשות לארץ-ישראל. יחסי מסחר ענפים, כמו גם כיבושי שטחים והגירות, הניבו יחסי גומלין תרבותיים, כלכליים ודתיים בין תושביה השונים של ארץ ישראל ובני התרבויות השכנות לה. אלה מתבטאים ביצירות וממצאים רבים החושפים קווי דמיון והשפעות הדדיות, מספרים את סיפורם של העמים אשר חיו זה לצד זה ומעניקים למבקר מבט נרחב ומעמיק על האזור כולו.    


מצרים של הפרעונים

 

מצרים של הפרעונים

האלף הרביעי לפני הספירה - המאה ה-4 לפני הספירה 

הממלכה הגדולה שמדרום לארץ ישראל נשלטה במשך למעלה מ-3,000 שנה בידי מלכים כל-יכולים, שכל אחד מהם זכה לתואר "פרעה". הפרעונים איחדו תחת שרביטם את כל שטחה העצום של מצרים: ממצרים התחתונה, הדלתא של הנילוס ועד מצרים העליונה, ממלכת כוש.

המערך המנהלתי של הממלכה  היה לשכבת עילית אשר נהנתה ממוצרי יוקרה והנציחה את עצמה בפסלים וכתובות כמנהג הפרעונים. מצבת קבורה של כהן, שבה הוא מונצח כשהוא מביא מנחות לאל השמש היא דוגמה אופיינית.

השאיפה לזכות בחיי נצח, שהייתה משותפת לכל המצרים הקדמונים, באה לידי ביטוי במקדשיהם המונומנטליים ובקבריהם המדהימים בפארם. במקומות אלה נהגו להציב בין היתר פסלים ותבליטים של המלך, דוגמת ראש הפסל המלכותי שהיה חלק מפסל גדול ממדים.

המצרים הקדמונים ראו חשיבות עליונה במעבר תקין לחיים שלאחר המוות. לשם כך הם חנטו את הגוף ושמרו אותו בתוך ארונות קבורה מעוטרים, כגון ארון הקבורה המעוטר ששימש לאחסון מומיה של ילד. את האברים הפנימיים שימרו המצרים בארבעה כדים ייעודיים, שראשיהם מעוצבים בדמות בניו של האל הורוס. ארבעה כדים כאלה, מקברו של יעחמס, סופר בית האוצר במאה השביעית לפני הספירה, מוצגים בגלריה.

בני מצרים סגדו לפנתיאון מאוכלס אלים ואלות רבים, ולכל אחד מהם היה תפקיד משלו, לעתים חופף לזה של חברו. בין האלים החשובים היה אוזיריס, מלך עולם המתים, ואשתו/אחותו איזיס, הנראית כשהיא מגוננת עליו בכנפיה בצלמית ברונזה המוצגת למבקרים.

המצרים הקדמונים הותירו עדויות כתובות רבות, אשר מבחר מהן מוצגות בגלריה. מתוך כתבים אלו, אשר נכתבו בכתב הירוגליפי קדוש, לומדים על אורח חייהם של המצרים, על דרכי הפולחן שלהם ועל אירועים מרכזיים מהתקופה.

 שירלי בן דור אבין


המזרח הקדום

 

המזרח הקדום

האלף השביעי לפני הספירה - ראשית המאה ה-7 לספירה

המזרח הקדום - מונח המתייחס לסהר הפורה שהשתרע מחופיו המזרחיים של אגן הים התיכון ועד למפרץ הפרסי - היה לפני יותר מששת אלפים שנה ערש התרבות האנושית: כאן הופיע הגלגל הראשון, כאן החלה החקלאות השיטתית, כאן התפתחו החברות העירוניות וכאן נכתבו היצירות הספרותיות הקדומות ביותר. 

באזור הזה קמו הממלכות והאימפריות הראשונות; אלה נשלטו בידי מלכים, שבתקופות קדומות ראו את עצמם בתור אלים ומאוחר יותר כבני תמותה רבי עצמה אשר נבחרו בידי האלים לשלוט בעולם האנושי. פריטים שונים מעידים על מעמד העל של המלכים, כגון: תבליט סלע ובו תיאור ניצחון של מלך מסופוטמי בשם אידין-סין דורך על אויבו למול אלה (2000 לפני הספירה בקירוב); אסטלה ענקית, יחידה מסוגה בעולם, המתוארכת ל-737 לפני הספירה ומתארת את דמותו של תגלת-פלאסר השלישי, מייסד האימפריה האשורית הגדולה, סוגד לסמלי אלים; ותבליט ובו תיאור המלך הסאסאני שאפור הראשון בעת ציד ובידו חנית, כנראה חיקוי קג'ארי מהמאה ה-19 על פי דימויים מלכותיים מהמאות ה-3 וה-4 לספירה.

בני מסופוטמיה האמינו כי האלים בראו את בני האדם מטין, שעורבב ברוק ודם אלוהיים, כדי שיעבדו להם. ברחבי המזרח הקדום התקיימה אמונה במאות אלים ואלות, שכל אחד מהם היה מופקד על תחומו. לצד האלים מילאו את עולמם של הקדמונים מפלצות, יצורי פלא חורשי רע או טוב, שזכו לייצוגים שונים. למשל: לוחית חרס ועליה פניו של ענק  בשם חומבבה, שנודע כשומר יער ארזי הלבנון.

במזרח הקדום היה עולם הדימויים והסמלים מבוסס על סביבתו הטבעית של האדם, כגון עץ החיים – כפי שאפשר לראות בתבליט הקיר מארמונו של המלך האשורי אשורנצרפל השני, ובו שני יצורים מכונפים, שתפקידם לגונן, עומדים משני צדי עץ תמר מסוגנן, שסימל ככל הנראה שפע. סמל נפוץ נוסף היה הפר, המוצג בתבליט המתוארך למאה ה-2 עד ה-3 לספירה ובו נראה האל הפרסי מיתרה קוטל פר - סמל לכוח ולתעוזה. גם היצגי נשים היו שכיחים ברחבי המזרח הקדום ובעיקר דמות האישה בעירומה הארוטי רב העצמה, המוצגת בגלריה בין היתר בצלמית אישה עירומה מעילם המתוארכת למאות ה-14 עד ה-12 לפני ספירה.

שפע החפצים מאזור זה ששרדו, מהתקופות הפרהיסטוריות ועד להופעת האסלאם, זורעים אור על מנהגים ואמונות שרווחו בקרב התרבויות הרבות שקמו ונפלו במרחב המזרח הקדום. הם ממחישים, ולו במעט, את ההשפעה העצומה של התרבויות השכנות, במיוחד זו המסופוטמית, על התרבות החומרית והרעיונית של ארץ ישראל הקדומה.

הכתובת הגדולה של תוּכּוּלתי-נינוּרתה הראשון, מלך אשור (פנים ואחור)
כתובה אכדית וחקוקה בכתב יתדות, אשור (היום: קלעת שרקת, עיראק), התקופה האשורית התיכונה, כנראה 1239 לפני הספירה, בהט
שאילה ארוכת-טווח מאוסף סינדי ודוד סופר, לונדון | תצלומים © [Christie's Images Limited [2014

 ארינה לאורה פרי


העולם היווני

העולם היווני

האלף ה-3 לפנה"ס - המאה ה-1 לפנה"ס 

המוצגים בגלריה זו חושפים את הסגנונות, ההשפעות וההתפתחויות של התרבות היוונית, שהיו ליסוד התרבות של העולם המערבי. ראשיתה של האמנות היוונית בתרבויות תקופת הברונזה (האלף ה-3 לפנה"ס) ובהן התרבות הקיקלדית, שהותירה אחריה צלמיות עשויות שיש בדמות אדם דוגמת אלה המוצגות בגלריה. הצלמיות, המתאפיינות בצורות מופשטות ובקווים מינימליסטיים, שימשו בין השאר לפולחן קבורה. כאשר נעלמו תרבויות אלה מעל בימת ההיסטוריה, החלה ביוון "תקופת אופל" ושקיעה של היצירה האמנותית.

בתקופה הגאומטרית (המאות 9 - 8 לפני הספירה), מתעוררת התרבות היוונית מתקופת השפל. האמנות של התקופה מתאפיינת בסדר ובקומפוזיציות גאומטריות. קופסת תכשיטים מעוטרת בדגמים גאומטריים ובפסלוני סוסים  מדגימה כיצד נהגו לכסות בצורות גיאומטריות כמעט את כל שטח פני הכלי, ולעתים אף להוסיף סצנות שונות.

השלב הבא, התקופה הארכאית (המאה ה-7 לפני הספירה), התאפיין בהתפתחות אוּמנויות הקרמיקה והפיסול וטכניקות עיבוד הברונזה. בהדרגה הפכה הדמות האנושית לנושא המרכזי, וסגנון הפסלים ביטא את השאיפה של האמנים ליצור דמות אדם אידאלית על ידי שימוש בפרופורציות נכונות: "האדם כמידת כל הדברים". בסגנון ציור נפוץ על גבי כדים בתקופה זו, אוירו הדמויות בשחור על גבי רקע אדמדם. דוגמה לכך ניתן לראות כאן באמפורה (כלי לאחסון ולהובלת נוזלים כגון יין ושמן) שעליה מתואר דיוניסוס, אל היין, רוקד עם שני יצורים מיתולוגיים עירומים.

יוון הגיעה לשיא של שגשוג תרבותי בתקופה הקלסית (המאה ה-5 - 4 לפני הספירה). אמני התקופה הפליאו לעצב את הדמות האנושית האידיאלית, בעלת הפרופורציות הנכונות, התנוחות הטבעיות ועיצוב הפנים העדין. פסל ראש נער, שהיה חלק ממצבה, מדגים היטב את תיאורי האדם בתקופה זו.

בעקבות כיבושיו של אלכסנדר הגדול (336 - 323 לפני הספירה), החלה התקופה ההלניסטית. התרבות היוונית התפשטה לשטחים שאלכסנדר כבש, הסגנון הפך לראליסטי יותר, והפיסול התמקד בנוסף על הריאליזם גם בתנועה וחיות בדמויות , כפי שרואים בבירור בפסלון אפרודיטה האוחזת בתפוח.

המפגש בין היוונים לעמים שאלכסנדר כבש, יצר אמנות בעלת אופי אקלקטי מרתק. חפצים רבים מן התקופה משקפים את החיבור בין תרבות, דת ואמנות יווניים ומקביליהם המקומיים. כך למשל, מסכת עבד מתאטרון הקומדיה מאלכסנדריה מדגימה פיסול בסגנון יווני שנוצר במצרים.

  גלית בנט-דהן


עמי איטליה

עמי איטליה

המאה ה-8 לפני הספירה - המאה ה-6 לספירה

באיטליה ישבו בני עמים שונים ופרחו בה תרבויות מגוונות. כל עם הותיר אחריו סגנון אמנותי מובחן וההשפעה ההדדית של כולם הולידה אמנות מרשימה. הגלריה מציגה מבחר פריטים מרהיבים שדרכם נראית האמנות הייחודית לכל קבוצה ולצדה האמנות שבה נפגשות ההשפעות השונות. 

אל תושבי איטליה הראשונים, שמוצאם אינו ידוע, הצטרפו למן תחילת האלף הראשון לפנה"ס  בני עמים זרים שהתיישבו  בדרום איטליה ובאיים הסמוכים לה. הפניקים והפונים הביאו איתם את התרבות המזרחית, המתיישבים היוונים הביאו את התרבות היוונית. אזור זה, שכלל את דרום איטליה ואת סיציליה, ונודע בשם מגנה גרקיה (יוון הגדולה), השפיע השפעה עמוקה על כל איטליה, בעיקר בתחומי האמנות השונים. מכלי קרמיקה אופייניים ופרוטומה (פסל ראש וכתפיים) של אלה - ככל הנראה פרספונה הקשורה בפולחנים מסתוריים של פריון והתחדשות, הוא דוגמה לאמנות יוונית שהביאו אתם המתיישבים. 

באיטליה המרכזית והצפונית פרחו כמה תרבויות שונות, הודות לעושרו של האזור בעפרות  מתכת. החשובה שבהן הייתה התרבות האטרוסקית, שהתייחדה במנהגיה, ואשר השפיעה מאוד על מרכז איטליה בראשית התפתחותה. הממצאים האטרוסקים שהגיעו לידינו נמצאו רובם ככולם בקברים: כלי הנשק, החגורות המעוטרות ותכשיטי הברונזה שהם טמנו לצד מתיהם.

בין אטרוריה שבמרכז איטליה ומגנה גרקיה שבדרומה) שכנה לטיום, אזור שהיה מיושב בקהילות איטלקיות דוברות לטינית. לקראת סוף המאה ה-8 לפני הספירה הלכה וגברה חשיבותם של כפרי לטיום, ובמיוחד חשיבותו של אחד מהם, שהיה לימים לעיר רומא. 

רומא, על פי המסורת, נשלטה במאה ה-8 וה-7 לפנה"ס בידי מלכים אטרוסקים ורק במאה ה-6 לפנה"ס הם גורשו ורומא קמה והייתה לרפובליקה עצמאית קטנה. הרפובליקה הצעירה גדלה והתחזקה ועד סוף המאה הראשונה לפנה"ס חלשה על כל אזור הים התיכון. רומא שלטה במרחב זה עד המאה ה-6 לספירה. דוגמה לאמנות הרומית במיטבה נראית בקטע מרהיב מציור קיר שבו נראה קופידון מעופף, אשר קישט חדר שינה בווילה מעוטרת ברוב פאר בפרבר של פומפיי בתקופת הקיסרות, ואילו דיוקן הקיסר טיבריוס, המשקף היטב את עקבות הסגנון היווני בסגנון הדיוקן הרומי, הוא חפץ אופייני ששימש לציון מרכז הכוח והשלטון.

  גלית בנט-דהן


האסלאם במזרח הקרוב

האסלאם במזרח הקרוב

המאה ה-8 - המאה ה-19

במאה ה-7 לספירה נולדה בחצי האי ערב דת חדשה, האסלאם, והיא שינתה את מהלך ההיסטוריה. זמן קצר לאחר מות הנביא מוחמד, מייסד הדת, פרצו המאמינים הערבים מגבולות חצי-האי ערב וכבשו שטחים נרחבים, ותוך פחות ממאה שנה הם הקימו אימפריה אדירה שהשתרעה מספרד במערב ועד להודו במזרח. 

התרבות המוסלמית התגבשה ממיזוג מסורותיהן של התרבויות שנכבשו, בעיקר המסורות הקלסית והפרסית, עם מאפייני התרבות החדשה שהכובשים הביאו איתם: הלשון הערבית והדת החדשה. מיזוג מסורות זה הביא ליצירת אמנות ייחודית: אמנות האסלאם.  

החפצים המוצגים בגלריה נוצרו בתקופות שונות בארצות המזרח התיכון, בעיקר באיראן, ובאסיה. למרות הפרישה הגאוגרפית והתקופתית הרחבה ניכרים בהם קווים אופייניים משותפים, בראש וראשונה השימוש בכתב הערבי כרכיב עיטורי מרכזי. הכתובות שעל החפצים הן פסוקים מן הקוראן, כמו למשל על המחראב (גומחת תפילה) ועל שני אריחי הקיר הגדולים המוצגים בגלריה. כתובות המעטרות בעיקר כלי מתכת נושאות ברכות לבעליהם, קטעי שירה ופתגמים. מאפיינים נוספים כוללים את עיטור הערבסקה  – דגם צמחי אינסופי, המורכב משריגי פרחים ועלים; דגמי מתווים הנדסיים המורכבים מקווים, מתומנים, משולשים ומעגלים; וכן דגמים פיגורטיביים, שנאסרו בהקשרים דתיים אך היו שכיחים באמנות החילונית. דגמים אלה כוללים  תיאורים של בעלי חיים ושל סצנות מהווי חצרות השליטים. כזה למשל הוא תיאור יציאה לציד המעטר ספל קרמיקה מפואר המוצג בגלריה.

מקצת החפצים, כגון גומחת התפילה, נוצרו לצורכי דת. חפצים אחרים, בעיקר מגוון של כלי בית מרהיבים, נועדו לשימוש יום-יומי בבתי אמידים. למרות שחלק מהחפצים עשויים מחומרים פשוטים למדי, כגון קרמיקה וברונזה, העיטור העשיר והמורכב משווה להם הדר ויוקרה שאינם נופלים מאלה של כלי כסף וזהב. דוגמאות לכך ניתן למצוא בכלי קרמיקה מפוארים מעוטרים בהזהבה, קערות ופכים, וכלי מתכת מברונזה אשר שובצו בפיסות כסף.

האמנות המוסלמית המאוחרת מדגימה את השינוי המשמעותי בסגנון הציור והעיטור המוסלמי, שהתחולל בעקבות השפעות מאירופה. העלית המוסלמית חשקה בחפצי המותרות המערביים, והאמנים המוסלמים התאימו את סגנונם לטעם החדש שפיתחו פטרוניהם ועיטרו את יצירותיהם ברוח אירופית.

התורמים המרכזיים של אוסף החפצים המוסלמים הם איוב רבנו, פריז, יוחנא דאוד, לונדון, פול בלוג, רומא ורולנדו ומאי שכנזי, צרפת. 

 ליזה לוריא