מוזיאון ישראל, ירושלים
Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.
Inscribed Hebrew Seals, Israelite period

אוספים מיוחדים

 

מכתב הקוצר, מצד חשביהו, מאה 7 לפני הספירה

הכתב העברי הקדום

המצאת האלף-בית בראשית האלף השני לפני הספירה הייתה מהפכה שהובילה להפצת ידיעת קרוא וכתוב בקרב רבים. בניגוד לכתב היתדות המסופוטמי או כתב ההירוגליפים המצרי, שהצריכו הכרת מאות סימנים, השיטה האלף-ביתית כללה פחות מ-30 סימנים - ופישטה מאוד את הקריאה והכתיבה. מהפכת האלף-בית מודגמת בתצוגה, בין היתר, באמצעות פך הנושא כתובת הקדשה לאלה אלת, אשר נחשף בחפירות מקדש כנעני בלכיש ומתוארך למאה ה-13 לפני הספירה.

סדר האותיות המוכר לנו היום התקבע כבר לפני כ-3,000 שנה, כפי שמעידה תעודת חרס קטנה שנתגלתה בעזבת צרטה שליד ראש העין. מאפייניו הייחודיים של הכתב העברי הקדום התגבשו במהלך המאות ה-10 וה-9 לפני הספירה, אולם רק בשנת 800 לפני הספירה בקירוב התפשט השימוש בו בקרב תושבי ישראל ויהודה.

כתובות עבריות נמצאו על מצבות מלכותיות, חפצים מקודשים, תעודות, חותמות, ועל גבי כלי קיבול שונים; הן נחקקו על אבן וחומרים קשים אחרים, או נכתבו על פפירוס, חרס (אוסטרקונים היו "פתקות" על שברי חרס) או עצם. יש מהן שנכתבו בידי סופרים מקצועיים ויש שנכתבו ביד מנוסה פחות. ראויים לציון במיוחד חותמות עבריים עשויים מאבנים חצי יקרות, שנהב, עצם ומתכת. חותמות אלה, כמו עוד חותמות רבים דוגמתם שנחשפו, נועדו בעיקר לחתימת מסמכים, וטביעותיהם שימשו אישור וסימן לבעלות.

מכתב תחינה של קוצר שכיר-יום אל "השר", שבו הוא מבקש שיושב לו בגדו שנלקח ממנו שלא בדין, מזמן הצצה מרתקת למערכת המשפט בימי המקרא. מכתבים הממחישים באופן בלתי אמצעי את תחושותיהם של אנשי יהודה נמצאו בשער העיר לכיש, והם מביאים לנו את סיפורם של מגיני העיר, הצופים במעוזי יהודה סביבם ההולכים ונופלים לצבא הבבלי.

הכתובות העבריות בתצוגה הן עדות מרתקת לכל היבטי החיים בכל רובדי החברה ביהודה ובישראל בתקופת המקרא - מחצר המלכות, עבור בחוגי הכהונה וכלה בנתיבי התעשייה והמסחר ובחיי היומיום של הפרט. ביתן הכתב של מוזיאון ישראל מציג את אחד האוספים החשובים בעולם של כתובות עבריות מתקופת המקרא.

הכתב העברי הקדום היה בשימוש עד חורבן בית ראשון. כששבו גולי בבל עם שיבת ציון, הם כבר דיברו ארמית וכתבו בכתב הארמי, שהוא אבי הכתב העברי בימינו.
הכתב העברי הקדום שב והופיע מעת לעת, בהיקף מצומצם, לרוב בהקשרים דתיים (במגילות מדבר יהודה) או כסמל, בעתות משבר לאומי (על מטבעות שהוטבעו בימי מרד בר כוכבא).

  ערן אריה


Coins in Context

פנים רבות למטבע

 

מאז שהונהג השימוש במטבעות לפני כ-2,600 שנה, הם היו לחלק חיוני ובלתי נפרד מחיינו. לפני כן נהגו האנשים לשלם בעבור סחורה שקנו במטילי מתכת ובבצעי כסף ששקלו במאזניים, אולם המצאת המטבע יצרה אמצעי תשלום מקובלים, בערכים ובמשקלים קבועים. המטבע הומצא בממלכת לידיה הקדומה שבמערב אסיה הקטנה (כיום טורקיה) בשנת 630 לפני הספירה בקירוב, ומשם התפשט במהירות ברחבי העולם היווני.

מבחר מטבעות, משלהי המאה השביעית לפני הספירה ועד לימינו, רבים מהם נדירים ביותר, מוצגים בגלריה ומספרים על החברות והתרבויות שטבעו אותם, על דתן ועל תרבותן. פענוח שפת המטבעות, הנעשה באמצעות הדגמים והכתובות שעליהם, חושף פרטים וסיפורים על אודות התפתחות ערים ומדינות או אירועים חשובים ושופך אור על מדיניות השליטים השונים ושאיפותיהם.

מטבעות, מן העתיקים ביותר שנטבעו בארץ, מוצגים בגלריה וחושפים עולם דימויים עשיר המבטא אמונות מקומיות. כזה למשל הוא מטבע מעניין מסוף המאה ה-5 לפני הספירה, שנטבע באזור החוף של פלשת. המטבע מתאר ראש גבר מצדו האחד ואילו מצדו האחר - אריה המביט לאחור, או ראש גבר מזוקן חבוש קסדה (המתגלה כאשר מסובבים את המטבע ב-90 מעלות כנגד כיוון השעון).

מטבעות מסוימים היו מקובלים גם במקומות רחוקים ממקום טביעתם, ושימשו כסף בינלאומי. לדוגמה, הטטרדרכמה האתונאית (390-420 לפני הספירה) שהתגלתה בעתלית, אשר בצדה האחד מתוארת האלה היוונית אתנה, ומצדה האחר כוס - ציפור שהיתה סמלה של אלה זו. היו מטבעות אשר שימשו לתעמולה, לפרסום רעיונות פוליטיים ולהפצת מסרים דתיים וצבאיים, כגון מטבע ססטרטיוס מברונזה (80 לספירה) שטבעו הרומאים לאחר ניצחונם על יהודה, ועליו המסר "יהודה השבויה".

מאז קום מדינת ישראל נטבעו על רבים מהמטבעות דגמים הלקוחים ממטבעות יהודיים עתיקים, כדי להציג את הקשר בין עבר והווה בארץ ישראל; מטבע עכשווי של שני שקלים מוצג בגלריה לצד מטבע עתיק של המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס הראשון (104-129 לפני הספירה), שעליו הוא מתבסס.

כך נסגר מעגל המטבעות, מראשית הטביעה היהודית בארץ ועד לימינו.

  חיים גיטלר  


Glass through the Ages

הזכוכית במרוצת הדורות


הזכוכית, חומר מעשה ידי אדם, שהופק על ידי חימום חול ומלח, התגלתה במזרח הקדום בסביבות 2,000 לפני הספירה. יכולתה לשקף את האור, לקבל צורות וצבעים מרהיבים הוסיפו לה נופך של קסם נדיר בין החומרים האחרים שהאדם למד לייצר.

כלי הזכוכית הראשונים, בקבוקים קטנים ויקרים לבשמים ותמרוקים, יוצרו במסופוטמיה ובמצרים בסביבות 1,500 לפני הספירה. כלים אלה נעשו מזכוכית גלמית מותכת, אשר עוצבה מסביב לליבּה של חומר מִתְכַּלֶּה, דוגמת בקבוק דמוי רימון המוצג בגלריה. באופן דומה יוצרו גם סדרות של כלים באלף הראשון לפני הספירה באזור הים התיכון, וכלים אחרים נוצקו לתבנית, כגון קערה יצוקה ומרהיבה בגוון כחול עשיר.

הטכניקה הראשונה ליצירת זכוכית נותרה כמעט ללא שינוי במשך 1,500 שנה, עד שבאמצע המאה ה-1 לפני הספירה גילו אומני הזכוכית שעל חופיו המזרחיים של הים התיכון את סודות ניפוח הזכוכית - וחוללו מהפכה. זו מודגמת בתצוגה בין היתר בחפצים כגון פך חתום בידי האמן אניון, רב-אומן צידוני בן התקופה הרומית. כלי יוצא דופן זה, אשר נמצא בחפירות העיר העליונה בירושלים, שרד אך בקושי את חורבן העיר בשנת 70 לספירה.

לעתים מופיעים סמלי הדתות השונות על גבי חפצי זכוכית עתיקים. בסיס כלי מעוטר, בן המאה ה-4 לספירה, אשר שימש לציון  קבר יהודי בקטקומבות ברומא,  הוא דוגמה מרגשת לכך. כל אחד מהבסיסים עשוי שתי שכבות זכוכית שקופה, וביניהן נכלא עלה זהב נושא סמלים יהודיים בני התקופה, כגון כלי המקדש ובהם ארון הקודש והמנורה. הודות לצבעוניותה ומגוון אפשרויותיה הפכה הזכוכית לחומר מבוקש גם בייצור תכשיטים, כמו שיבוץ זכוכית בצורת ראש בז המייצג את האל המצרי הורוס.

גרעין האוסף המוצג בגלריה נתרם מידי אליהו דובקין, אספן נלהב ובקי גדול בזכוכית עתיקה. הפריטים שאסף מציגים את יופייה המפעים של הזכוכית שנוצרה בארץ-ישראל ובארצות השכנות.  במרוצת השנים התרחב האוסף, משנוספו לו מתנות חשובות – רק לאחרונה נתרם האוסף החשוב של משפחת בלפר, ניו יורק - וכן ממצאים שהתגלו בחפירות מקומיות. 

 נטליה כצנלסון