Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.
america

אמנות יבשת אמריקה

הגלריות לאמנות יבשת אמריקה מציגות את אמנותן של התרבויות שפרחו לפני הופעתם של הכובשים מאירופה ועד לאמנות הקולוניאלית שלאחר הכיבוש. בתרבויות אלה, שבניהן כונו בטעות בפי כריסטופר קולומבוס בשם המכליל 'אינדיאנים', עמים רבים, שמוצאם שונה, דוברי שפות שונות ובעלי תרבויות נבדלות. תצוגת הקבע מבקשת לשפוך אור על יצירתם, לחשוף את המשותף לעמים אלה ולהציג את המבדיל אותם אלה מאלה.

המוצגים נוצרו החל בשנת 2500 לפני הספירה וכלה המאה ה-16 ולאחריה.


תרבויות אמריקה הצפונית: השאיפה להרמוניה

בראשית המאה ה-16, כאשר פגשו האירופים לראשונה את עמי צפון אמריקה, חיו בה כאלף עמים ושבטים שדיברו מאתיים ויותר שפות נבדלות. עמים אלה היו שונים ומגוונים: מחברות פשוטות של ציידים-לַקָטים ועד לחקלאים שהשתמשו בשיטות השקיה מתקדמות. מנוודים וכפריים ועד לתושבי ערים. מממלכות בעלות שלטון מרכזי ועד לאומות של ממש.

אולם למרות הבדלי התרבות, האסקימואים והאלאוּט השוכנים בקווי הרוחב הצפוניים, הפּוּאֶבְּלוֹ והנָאוָוחוֹ שמדרום-מערב והטָרָהוּמָרָה שבצפון מקסיקו, כולם חולקים השקפת עולם דומה: הטבע קדוש בעיניהם, והם מאמינים שיש לשאוף להשכנת איזון והרמוניה ביחסי האדם עם הסביבה ועם היקום, מהאלים שבשמיים ועד לארץ,  ומתחתיה - בעולם המתים.

את הקשר החזק בין האדם לטבע אפשר למצוא, למשל, בגלימה טקסית מהחוף הצפוני-מערבי באלסקה, המוצגת בגלריה. הגלימה מעוטרת בסמלי משפחה בצורת חיות כגון דובים ולווייתנים, אשר סייעו, לפי המיתולוגיה המקומית, לאבות השבט. הקשר בין האדם לטבע ניכר גם במסכות שיצרו בני ההופי מאריזונה שבארצות הברית; מסכות הקצ'ינה גולפו בקפידה בהתאם לרוחות שייצגו, שתפקידן להביא גשם, יבולים, פריון והגנה. הן נעטו והואנשו בריקודי החג שנערכו בימי ראשית הקיץ.

בסוף המאה ה-17, כאשר ייסדו בני אירופה את מושבותיהם בצפון אמריקה, נחרבו קהילות ועמים רבים עד היסוד, ורק באזורים המרוחקים הצליחו קבוצות לשרוד. מהפך מידי ועמוק התחולל באוכלוסיות בנות 14 אלף השנים, שהחלו להשתמש בסוסים ובכלי-נשק, במתכות ובחומרים אחרים אשר לא היו מוכרים באמריקה קודם לכן, כמו חרוזי הזכוכית המכסים את רצועות הכתפיים והשרוולים במדי המלחמה של שבט הקיווה בארצות הברית, אשר סימלו את הצטיינותו של הלוחם בקרב.


Mesoamerica
אמריקה התיכונה: תחכום ואמנות מונומנטלית

אזור אמריקה התיכונה – גבולות העולם המוכר של האימפריה האצטקית – היה האזור המפותח ביותר ביבשת  כולה. כ-3,000 שנה, משנת 1500 לפני הספירה ועד לכיבוש הספרדי ב-1519, עלו וירדו בו תרבויות-העל של האוֹלְמֶקים, המָאיָה, הזָאפּוֹטֶקים, הטֶאוֹטיוָוקָן והאַצְטֶקים, אשר חלקו מערכת משותפת של אמונות ומנהגים. בני תרבויות אלה היו בעלי עולם רוחני עשיר. הם כתבו שירה, דקלמו אותה ותיעדו את תולדותיהם, שושלותיהם, שמות מלכיהם ותאריהם. דוגמה לכך אפשר לראות בגלריה, במשקוף שחקוקה עליו כתובת הנצחה, המתייחסת להולדת בנו הצעיר של המלך צ'אק נאאב קאאן מתרבות המאיה בגואטמלה, ב-10 בינואר 660 לספירה.

גם שיטות החקלאות באמריקה התיכונה היו מתקדמות ביותר. שיטות אלו הגדילו את היבולים, פרנסו אוכלוסייה גדולה ואפשרו הפניית משאבים לעיסוק באמנויות ובאדריכלות מונומנטלית. שליטי התרבויות, שנחשבו לבני אלים, ייסדו ערים גדולות ומתוכננות, בנו פירמידות ענק, מקדשים וארמונות מפוארים. אחד השליטים המפורסמים והחשובים אשר קנה את תהילתו בזכות המבנים המרשימים שנותרו מימיו היה פאקאל הראשון, המוצג בגלריה בפסל חרס כשלראשו מסכת עוף דורס ובידו השרביט המלכותי: הנחש הדו-ראשי.

לצד השירה, החקלאות והאדריכלות, הצטיינו בני תרבויות אמריקה התיכונה בהבנה עמוקה של תופעות אסטרונומיות, המציאו שיטות למדידת זמן, לוח שנה מתוחכם ושיטות כתב מורכבות וכן - לפני 4,000 שנה, - את משחק הכדור: המשחק העתיק בעולם, שבמסגרתו התחרו זו בזו שתי קבוצות שחקנים. משחק הכדור היה מקושר לסיפורי מיתולוגיה, ונעשה בו שימוש לפתרון סכסוכים ולעתים אף שימש תחליף למלחמה. המגרש שבו שוחק היה מקום מקודש: מגרש האלים. העתקי אבן עתיקים של שחקנים ופריטי לבוש מלמדים על האלים והגיבורים המיתולוגיים שהיו מקושרים למשחק. כך למשל מוצגת בגלריה פלמה - אביזר פאר שיוצר במקורו מעץ או קנים ואותו לבשו השחקנים על החזה, ועליו כוהן במסכת קואטימונדי וסצנת הקרבה. עוד מוצגים פסלוני שחקנים ועמוד המטרה העתיק ביותר והשלם ביותר שנמצא עד כה - שאליו כיוונו השחקנים את הכדור.

מטרתם של חפצי האמנות שיצרו בני אמריקה התיכונה הייתה לרוב תרבותית-חינוכית. אמני היצירות הללו ופטרוניהם ביקשו להציג את מושג השלטון המושלם, את הזמן המחזורי המיטבי ואת היחסים האידאליים בין בני-אדם לאבותיהם ולכוחות הקוסמיים. אמנותם מילאה תפקיד דתי וחברתי במנהגי היומיום, בטקסים מרכזיים, בפולחן האלים ובקבורה.


קערה על רגל מעוטרת בלטאה מיתולוגית דו-ראשית בעלת גוף נחש מקאראקס, אזור גראן קוקולה, פנמה, 800–1100 לספירה

הקריביים ומרכז אמריקה: צומת תרבויות

ידיעותינו על תרבויות הקריביים ומרכז אמריקה הן בעיקר הודות לעדויות אֶתנוֹ-היסטוריות, יצירות אמנות וממצאים ארכאולוגיים. העדויות הראשונות לקיומן של יחידות אוטונומיות, שכללו כפרים אחדים והונהגו על-ידי שליט אחד באזור הקריביים (קובה, הרפובליקה הדומיניקנית והאיים האנטיליים), ובאזור הדרומי של מרכז אמריקה (ניקרגואה, קוסטה-ריקה ופנמה) הן משנת 3000 לפני הספירה. אף-על-פי שהאזור שימש גשר בין אמריקה התיכונה לדרום אמריקה, ולמן המאה ה-16 – גם בין אירופה ליבשת אמריקה כולה, התרבות העירונית המפותחת שהייתה נפוצה באמריקה התיכונה ובהרי האנדים לא התפשטה אליו. ואולם, הפריטים הראויים ביותר לציון שיצרו שוכני המקום הם עבודות המתכת וכלי החרס העדינים שדמויות מורכבות וקישוטים במגוון צבעים מצוירים עליהם. דוגמה מרהיבה היא  הקערה על רגל המעוטרת בלטאה מיתולוגית דו-ראשית בעלת גוף נחש מפנמה. קערה זו, כמו כלי חרס אחרים ומגוונים מהאזור, מספרים על אמונות קוסמולוגיות ושָמָניסְטיות, על אירועים טקסיים, ועל מעמדם של בני השכבה הגבוהה שנשאו ונתנו עם הכוחות הקוסמיים ואף הפעילו אותם לטובתם. דוגמה ייחודית היא ה'סמי' התלת-חודי מתרבות טאינו, שהוא בין המשובחים ששרדו מסוג זה.

תרבויות המקום – עמי הטאינו, הקריביים והעמים ששכנו במצרי היבשה של פנמה – חדלו להתקיים בצורתם המסורתית תוך מאה שנה מהגעתם של האירופים ליבשת.. בני המקום וצאצאיהם נפלו קרבן לאלימותם של הכובשים והמחלות שאלה הביאו איתם לעולם החדש.


South America

תרבויות אמריקה הדרומית: דו-שיח בין טבע לאמנות

מעבר ליכולתם לשרוד ולשגשג באזורים שונים ובתנאי חיים קשים, השכילו בני עמי אמריקה הדרומית להקדיש זמן ומשאבים רבים לפן האסתטי של חייהם וסביבתם: הם הקימו מבני זיכרון מורכבים וערי ענק, ארגו אריגים מפוארים ויצרו יצירות זהב עדינות. עבודות האמנות שלהם השתמרו מאז האלף ה-10 לפני הספירה, ובעיקר מעידן התרבויות המתוחכמות, שראשיתן בשנת 3000 לפני הספירה וסופן באימפריית האינקה במאה ה-16.

לאמנות שנוצרה באמריקה הדרומית שני מאפיינים בולטים: ראשית, היא נולדה במאמץ משותף ובתהליך יצירתי ממושך שנועד לממש נוסחאות מוגדרות היטב. שנית, היות שמעולם לא הומצאו באזור זה של היבשת מערכות כתב, האמנות הייתה מקור מידע חשוב להפצת מידע ומסרים.

דוגמה לכך ניתן למצוא למשל בזוג גביעים עשויים זהב וכסף מתרבות למבייקה שבפרו, שעליהם מוצגת דמות האל סיקָן, ואשר מלמדים על טקסים פולחניים; הגביעים, אשר שימשו לשתיית צ'יצָ'ה (בירת התירס) בטקסים, יוצרו בזוגות. כסמל ליחסי הגומלין ביניהם, השותים שילבו את זרועותיהם המחזיקות בגביע - ולגמו ממנו. ואילו כלי חרס עשוי בצורת כלי חפירה ובקצהו ראש של למה מייצג את שני ההיבטים העיקריים של הכלכלה באמריקה הדרומית: רעיית צאן וחקלאות.

כמו עמיתיהם באזורים אחרים ביבשת, גם בני עמי האנדים האמינו בקשר ההדוק שביניהם לכוחות הטבע שביקום; הם ציינו בדבקות את מחזורי הגשם השנתיים, קיימו לכבודם חגיגות ועלו לרגל להרים. טקסיהם נועדו לסייע בשמירת הקשרים עם רוחות האבות ועם כוחות החיים של האדמה ושל השמיים. בכלי חרס מטפורי מפרו, המוצג בגלריה, משולבות דמויותיהם של שלושה יצורים המסמלים שלושה עולמות: גוף האדם מייצג את העולם הארצי. הציפור הקטנה את העולם השמימי. והנחש – את השאול או עולם המתים. הנחש, המתגורר במקומות חשוכים, נעלם ומופיע ומטפס על עצים, נע בין שני העולמות ומקשר בין עולם החיים לעולמן של רוחות האבות.  


בתולת הצליינים והילד אמן מאסכולת קוסקו, פרו המאה ה־18

תקופה הקולוניאלית: התנגשות תרבויות

שנת 1492 מסמלת את ראשיתו של אחד ממפגשי התרבות הדרמטיים ביותר בתולדות העולם: המפגש בין עמי אירופה ואמריקה, שעד אותו זמן חיו בבידוד מוחלט ובחוסר הכרה הדדי, ותוצאותיו - טראומה עמוקה ביותר של עמי אמריקה. אם באירופה תואר המפגש במילים "גילוי" ו"כיבוש", הרי שבעיני האוכלוסייה הילידית באמריקה הוא התפרש כפלישה וכפייה של ערכים זרים ואמונות חדשות. חדירתם של הספרדים לאמריקה הביאה את האינקוויזיציה, ויחד עם הפורטוגלים, האנגלים, הצרפתים וההולנדים שיבשה את אורחות-החיים ואת התרבויות שהתקיימו בה אלפי שנים, שעבדה את אנשיהן ובמקרים רבים אף השמידה אותן כליל. במקומם הביאו הקולוניאליסטים עבדים מאפריקה. 90% מהם הגיעו למושבות של פורטוגל וספרד והיתר התפרשו על פני היבשת. עבודתם עמדה ביסוד השגשוג של "העולם החדש" והחותם האפריקני שהטביעו עליה - בל יימחה.

אשר לאמנות, תחילה הובאו חפצי האמנות הנוצרית מאירופה לאמריקה, ובעקבותיהם החלו גם יוצריהם להגיע ליבשת. אט-אט תפסו את מקומם אמנים בני המקום ובני תערובת אינדיאנים-אירופים ('מֶסְטיסוֹ'), אשר יצרו בהדרכתם של המיסיונרים. עם הזמן החלו אמנים אלה לעבוד עצמאית, ולבסוף הקימו גילדות בעלות סגנון משלהן, כדוגמת אסכולת קוּסְקוֹ שנוסדה בפרו בשנת 1688. היות שהם לא הפרידו בין הדת לאמנות, מיזגו היצירות והדמויות שיצרו רעיונות קדם-קולומביאניים עתיקים עם רעיונות קתוליים, וכך שימרו את המשכיותן של האמונות המסורתיות. דוגמא לכך היא היצירה "בתולת הצליינים והילד", המראה את שמלתה המשולשת והפרחונית של הבתולה המזכירה צורת הר - גילום של 'פצ'מאמה', אלת האדמה האנדית וסמל הפריון החקלאי. הבתולה אינה אפוא סמל נוצרי בלבד אלא גם ייצוג של האמונה הקדם־קולומביאנית. היום נעשים ניסיונות להחיות את מסורת האבות ולשמרה.

  איבון פלייטמן