Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

דברי ימי ארץ-ישראל

 

ארץ ישראל היא בית לעמים רבים בני תרבויות ואמונות שונות זה כמיליון וחצי שנים. לעמים ולתרבויות אלה מוקדשת תצוגת הקבע של האגף לארכאולוגיה, המשמשת חלון ראווה ראשון במעלה למורשת הארכאולוגית המקומית העשירה והמרתקת.

התצוגה לוקחת את המבקר למסע מעמיק מאין כמוהו בנתיב ההיסטוריה של הארץ, שהייתה למולדת התנ"ך ולערש שלוש הדתות המונותאיסטיות; מסע המתחיל בתקופות הפרהיסטוריות - ומסתיים עם תחילת התקופה העות'מאנית.

אירועים היסטוריים הרי גורל, הישגים תרבותיים, חידושים טכנולוגיים ויצירתיות אמנותית מוצגים בגלריות באמצעות אלפי חפצים עתיקים, רבים מהם יחידים במינם. בתוך כך נפתח צוהר לאורחות חייהם, לאמונותיהם ולתפיסות עולמם של עמי הארץ ושליטיה בתקופות רחוקות ומרתקות.


The Dawn of Civilization

בשחר התרבות

תקופת האבן / התקופה הפלאוליתית לפני 1.5 מיליון - 11,500 שנה

התקופה הנאוליתית לפני 11,500 - 6,500 שנה

בגלריה זו עולה המסך מעל האנשים והתרבויות של ארץ-ישראל. המוצגים העתיקים הנדירים המוצגים בגלריה מצטרפים לתמונה המשחזרת את הפרקים הראשונים, הבלתי כתובים, של תולדות האדם בארץ ישראל ושופכת אור על שורשי התרבות.

הארץ תפסה מקום מרכזי בתולדות האנושות מראשית ימיה. בהיותה צומת לשלוש יבשות היא שימשה גשר יבשתי, שבני האדם הראשונים עברו בו לפני 1.5 מיליון שנה, בדרכם מאפריקה מולדתם לאסיה ולאירופה. מהגרים נועזים אלה, מיני-אדם פרהיסטוריים, היו תושביה הראשונים של הארץ. על אף שהיו שונים מאתנו, השרידים שהותירו אחריהם מעידים שכבר בתקופה קדומה זאת פיתחו מאפיינים אנושיים: היכולת להתחלק במזון, כמו בבשר שור הבר שקרני הענק שלו מתנוססות בתצוגה, להקים אתרי מגורים, והכושר לשתף פעולה וליצור כלי אבן ששימשו לחיתוך, לחפירה ולפעולות רבות אחרות.

שרידי מדורה שבערה לפני כ-780,000 שנה להגנה מפני טורפים, למאור, לחימום ולבישול, וכמוקד חברתי מציינים נקודת מפנה בהתפתחות המין האנושי. כך גם הופעת הסמל הראשון המוכר לנו צלמית אישה זעירה מגולפת באבן געשית, שגילה כרבע מיליון שנה, הנחשבת ליצירת האמנות העתיקה בעולם.

קבורת נער עם קרני יחמור לפני קרוב ל-100,000 שנה במערה בגליל, בבית הקברות העתיק בעולם, מעידה על הופעתם של האנשים המודרנים הראשונים, בני מיננו, ה"הומו ספיינס". ציידים-לקטים פרהיסטוריים אלה היו אנשים כמונו: הם חוללו את השינוי התרבותי הידוע כ"הזינוק הגדול קדימה". צאצאיהם המקומיים, שחיו בשלהי תקופת האבן, לפני 15,000 שנה, היו מתיישבי הקבע הראשונים. הם הקימו לראשונה מבני אבן ומתקני אגירה, המציאו כלים חדשים, השקיעו מאמץ ביצירת קישוטים אישיים, בחפצי אמנות כגון דמויות בעלי חייםדמויות אדם וחפצים סמליים, חיפשו משמעות רוחנית לחייהם והניחו יסוד לנוהגים המלווים אותנו עד היום.

זרעי צמחים מבויתים שנועדו לזריעה, מהקדומים שנזרעו בתבל, וקערת כתישה מהתקופה הניאוליתית, הם מהעדויות הראשונות לאירוע מכונן בהתפתחות התרבות - הולדת החקלאות, לפני כ-10,000 שנה, שהייתה ראשיתה של הציוויליזציה. בכפרים הראשונים ובממלכות השבטיות הקדומות של ארץ ישראל נמצאו כלי פולחן ראשונים – ביניהם המסכות הקדומות בעולם, גולגולות מכוירות ששימשו לפולחן אבות ואימהות המשפחה וצלמיות אלות – לצד מוצרים כאריגים וכלי חרס מן העתיקים הידועים לנו.

הביקור בגלריה הוא אפוא מסע הנמשך לאורך מאות אלפי שנה, העובר דרך ציוני הדרך העיקריים של האנושות. הממצאים הנדירים המוצגים בה הם מסרים אילמים שנשלחו אלינו מהעבר הרחוק, מורשת אוניברסלית מאבות אבותינו, ופיקדון שעלינו להעביר לדורות הבאים אחרינו. 

  אחיעד עובדיה


Chalcolithic

התקופה הכלקוליתית

4500 - 3500 לפני הספירה

שמה של התקופה הכלקוליתית מורכב משתי מילים יווניות: כלקוס  (χαλκός) – נחושת - וליתוס  (λίθος) – אבן. כמשתמע משמה, בתקופה זו התרחש המעבר מתקופת האבן לתקופת הברונזה, והיא הייתה הרקע לכמה מהמהפכות הגדולות בתולדות האדם: התפתחות תעשיית המתכת, מהפכת המוצרים המשניים (מוצרים המופקים מהחי כגון צמר, טקסטיל ומוצרי חלב), התפתחות האמנות והדת והופעת מעמד אומנים מקצועיים.
החפצים הרבים המוצגים בגלריה לא רק חושפים את ההתקדמות האדירה שחלה במהלך התקופה, אלא גם מספקים הצצה אל היצירתיות האנושית. 

חפצי המתכת המוקדמים ביותר יוצרו בתקופה הכלקוליתית, מטמון נחל משמר מייצג את ההישג הראשון במעלה הן ברמה הטכנית של ייצורם הן בעיצובם האסתטי. מטמון זה כולל כ-400 חפצים, רובם כלי פולחן ומקצתם כלי עבודה, עשויים נחושת שנוצקה בטכניקת השעווה האבודה, ועליהם עיטורים שונים, רובם של חיות מקורננות. כמו כן המטמון מכיל מספר כלי עבודה עשויים בתבנית. מטמון נדיר זה התגלה בשנת 1961 - במסגרת "מבצע מדבר יהודה" לחיפוש אחרי תעודות כתובות  - במערה, תחת סלע, כשהוא עטוף במחצלת קש. מלבד חשיבותם הטכנולוגית, חפצי המטמון מעידים על עולם רוחני ואמנותי עשיר, ויש הסבורים כי שימשו כלי פולחן במקדש בעין גדי, אשר נמצא כמעט ריק מחפצים.
במקדש נוסף, אשר התגלה בגילת, נמצאו 58 צלמיות כינור מרהיבות בעיצובן המופשט ובמגוון סוגי האבן שמהם הוכנו. שני חפצי פולחן נוספים שנמצאו במקדש גילת עשויים חרס: הראשון בצורת אישה – כנראה האלה - איברי מינה מודגשים,ומסמלים את פוריותה, וידה תומכת במחבצה (כלי ייצור חמאה) המונחת על ראשה; הכלי השני מעוצב בדמות איל, שסימל את האל הזכר, ועל גבו שלושה בזיכים (כוסות חרוטיים). עיצובם של שני כלי הפולחן הפיגורטיביים האלה מעיד על חשיבות מהפכת המוצרים המשניים לבני התקופה.

לצד מתחמים מקודשים אזוריים, התפתח גם פולחן ביתי. ברמת הגולן נמצאו בבתים, לרוב מונחים על גבי ספסל, כני בזלת שעיצובם מזכיר פני אדם או חיה. ייתכן שאלו פניהם של אלי הבית אשר לכבודם הונחו מנחות, או כלים ששימשו בפולחן לפריון העדרים והאדמה. הכנת הכנים, כמו גם הכנתן של קערות הבזלת, דרשה מאמץ ניכר וארכה זמן רב, ולכן אין ספק שחפצים אלה היו בעלי ערך גבוה בחברה הכלקוליתית.

הגלריה מספקת גם מבט מרתק על מנהגי הקבורה של בני התקופה, ביניהם קבורה בגלוסקמאות -  ארונות לקבורה משנית של עצמות הנקברים. חזיתו של כל ארון קבורה מעוטרת בצורה ייחודית, לרוב כפני אדם, אך  לעתים כבעל חיים, או באמעצות אלמנטים אדריכליים.

 

  נורית גשן


The Land of Canaan

ארץ כנען

תקופת הברונזה 3500  - 1200 לפני הספירה

בתקופה מכרעת זו בתולדות האדם, פרחה ארץ כנען בצלן של הציוויליזציות הגדולות הראשונות, ובהן מצרים הפרעונית מדרום ותרבויות מסופוטמיה מצפון וממזרח. תהליך מואץ של חידושים והמצאות הביא בין היתר לשימוש נרחב בברונזה, לראשית העיור ולהמצאת הכתב.

תגליות ייחודיות המוצגות בגלריה ממחישות את מקומה של כנען בין תרבויות המזרח הקדום, ומלמדות על חיי היומיום, על ההתפתחות הטכנולוגיה ועל התרבות בארץ באותם ימים.

לפני יותר  מ-5,000 שנה התחוללה מהפכה אדירה ברחבי המזרח הקדום, כשהערים המתוכננות הראשונות נבנו - והתפתחו במהרה לערי-ממלכה. בערד שגשג מרכז עירוני עם קשרי מסחר עם מצרים כבר בסוף האלף הרביעי לפנה"ס. דגם בית נדיר עשוי חרס מהעיר, מגלה כיצד נראו הבתים העירוניים הראשונים.

ואולם, הערים הראשונות לא שרדו זמן רב. בעקבות שינויים גאופוליטיים קרסה המערכת העירונית הראשונה בכנען, והחלה תקופת הביניים, אשר נמשכה כ-300 שנה. במהלך תקופה זו שבו תושבי הארץ לאורח חיים כפרית ונוודית-למחצה. גביע כסף מעין סמיה נושא את התיאור האמנותי היחיד המוכר מתקופה זו.

החל בראשית האלף השני לפני הספירה שבו וייסדו הכנענים תרבות עירונית עשירה, לצד זו הכפרית. לתקופה זו מתייחסים סיפורי האבות, ובה הוקמו הערים הגדולות המוזכרות בסיפורי המקרא, כגון חצור ומגידו. פיסול מונומנטלי בבזלת מחצור שעיטר את הארמונות והמקדשים משקף את מהפכת הבנייה שהתחוללה בימים אלו. מרשימים במיוחד הם פסלי אריות מגולפים שמיוחסים למקדש בעיר גדולה זו.

שפע של תכשיטים מזהב, אבנים יקרות, גילופי שנהב וכלים לתמרוקים - כל אלה מעידים על השגשוג שידעה הארץ. קשרי מסחר ענפים בין ברחבי המזרח הקדום הביאו ליצירת סגנון עיצובי בינלאומי אחיד של חפצי יוקרה, שכלל בין היתר תיאורי משתאות מלכותיים, כגון זה המוצג על שנהב ממגידו.

הפריחה הכנענית נמשכה גם במחצית השנייה של האלף השני לפנה"ס, כאשר כנען הייתה כפופה לשלטון מצרים. בין התגליות הרבות המוצגות כאן ניתן למצוא פסל שנהב מרהיב, שעליו חקוק שמו של פרעה מרנפתח; אותו מלך אשר על כתובת ניצחון מונומנטלית שלו נמצא האזכור הכתוב המוקדם ביותר של ״ישראל״ כישות אתנית.

שפע של תכשיטים מזהב, אבנים יקרות, גילופי שנהב וכלים לתמרוקים - כל אלה מעידים על השגשוג שידעה הארץ. קשרי מסחר ענפים בין ברחבי המזרח הקדום הביאו ליצירת סגנון עיצובי בינלאומי אחיד של חפצי יוקרה, שכלל בין היתר תיאורי משתאות מלכותיים, כגון זה המוצג על שנהב ממגידו.

השגשוג הגיע לקצו בראשית המאה ה-12 לפני הספירה. אי-יציבות כלכלית ופוליטית, אשר השפיעה על המזרח הקדום כולו, הביאה לקריסת האימפריות הגדולות. גם מצרים נחלשה, נסוגה אל תוך גבולותיה ושלטונה בכנען חדל.

  נורית גשן


Israel and the Bible

 ישראל בימי התנ"ך

תקופת הברזל 1200 – 586 לפני הספירה
התקופות הבבלית והפרסית  586 - 332 לפני הספירה 


סיפור עליית הישראלים על בימת ההיסטוריה מסופר בגלריות המוזיאון באמצעות פריטים מרכזיים המתוארכים ל-1,200 לפנה"ס עד 332 לפנה"ס. המקרא מתאר רבים מהמאורעות החשובים שאירעו במהלך השנים הללו, מכיבושי יהושע ועד לתקופת שיבת ציון, והשרידים הארכאולוגיים מוסיפים עוד נדבך מרתק לסיפורים אלה.

בראשית התקופה חיו הישראלים ביישובים קטנים, באזור השומרון ובגליל העליון. פסלון ברונזה של פר שהתגלה באתר פולחן על ראש גבעה ליד דותן שבשומרון, מעיד שבתקופה זו הפולחן התנהל גם תחת כיפת השמיים. אופיו הכנעני של הפסלון, כמו אופיים הדומה של ממצאים נוספים, עשויים להעיד שמוצא הישראלים מארץ ישראל וכי הם נהגו בפולחנם כבני המקום הכנענים.

לפי המסופר במקרא, במרוצת הזמן התגבשו הישראלים לממלכה אחת שהתפלגה כעבור כמה עשרות שנים לשתיים: ממלכת יהודה בדרום וממלכת ישראל בצפון. ממלכת יהודה הייתה קטנה ומבודדת. ממלכה זו נשלטה על ידי שושלת בית דוד, ועדות לכך מספקת מצבת זיכרון המכילה את האזכור היחיד (בן התקופה) לקיומו של דוד המלך, מחוץ למקרא.

ממלכת ישראל, לעומתה, הייתה גדולה ועשירה יותר, ואף פיתחה מסחר ענף עם הארצות סביבה. לוחית שנהב ועליה תיאור ספינקס צועד, אשר קישטה את הארמון בשומרון, בירת ממלכת ישראל, מעידה על הקשרים הנרחבים שהיו לממלכה זו.

תוכלו לראות בגלריה גם כתובות מלכותיות, חותמות וטביעות חותם המשמשות עדויות ארכאולוגיות נדירות לקיומם של אחזיהו, עוזיהו וחזקיהו מלכי יהודה ויהורם, ירבעם ומנחם מלכי ישראל. זהו מקבץ השמות הגדול ביותר בעולם של מלכי יהודה וישראל המוזכרים במקרא.

מסעות צבאיים נרחבים של האימפריה האשורית הביאו את קצה של ממלכת ישראל בשנת 722 לפני הספירה. ממלכת יהודה הצליחה אמנם לשמור על עצמאותה, אך 130 שנה לאחר מכן שלח נבוכדנצר מלך בבל את צבאו לכבוש את יהודה שמרדה בו. ירושלים חרבה, המקדש הועלה באש, ורבים מתושבי הארץ הוגלו לבבל. לתקופה דרמטית זו מתוארכת  בין היתר תגלית מופלאה - שני קמעות כסף ובהן הטקסט המקראי הקדום ביותר בעולם.

כעבור פחות מ-50 שנה כבש כורש מלך פרס את בבל, והתיר לגולים מיהודה לחזור לארצם ולבנות מחדש את מקדשם. תחת שלטון פרס הפכה יהודה למדינת החסות 'יהוד', עד ששבה ונכבשה בשנת 332 לפני הספירה בידי אלכסנדר הגדול. בגלריה תוכלו למצוא טביעות חותם ומטבעות הנושאים את שמה הרשמי של המדינה 'יהוד'. 

 

  ערן אריה


Greeks, Romans, and Jews

יוונים, רומאים ויהודים

התקופה ההלניסטית - 332 — 63 לפני הספירה
התקופה הרומית הקדומה | התקופה ההרודיאנית | תקופת הבית השני - 63 לפני הספירה עד 70 לספירה 

כיבוש אזור ישראל בידי אלכסנדר מוקדון בשנת 332 לפני הספירה מציין נקודת מפנה בתולדות העולם הקדום: תחילת התקופה ההלניסטית וראשית המיזוג בין מזרח ומערב, ממנו התפתחה התרבות המערבית.
ההלניזציה כללה את חדירת השפה היוונית לארץ ישראל ועמה מסורות יווניות של תרבות, חברה ומדיניות. אלה מוצגות כאן במגוון של פסלים וצלמיות, חפצי פולחן, כתובות ומטבעות, תכשיטים ועיטורים מפוארים לארונות קבורה. אחד הממצאים החשובים מתקופה זו המוצג בגלריה הוא כתובת הליודורוס - צו מלכותי העוסק במינוי ממונה על המקדשים באזורנו, ובכלל זה בית המקדש היהודי בירושלים. כתובת זו שופכת אור על היחסים בין השלטון ההלניסטי לבין האוכלוסייה בארץ בעת ההיא.
הכיבוש הרומי באמצע המאה ה-1 לפני הספירה ומינויו של הורדוס, גדול הבנאים שידעה ארץ ישראל, למלך מטעם רומא, סימנו תקופה חדשה. אחד ממפעלי הבנייה החשובים ביותר של המלך היה בנייתו המחודשת של בית המקדש בירושלים. שרידים בודדים נותרו ממקדש זה, ומרביתם מוצגים כאן. ביניהם: כתובת עברית יחידה במינה שמקורה במעקה הר הבית אשר ציינה את המקום בו על הכוהן לעמוד ולתקוע בחצוצרה המבשרת על כניסת השבת ועל צאתה. מותו של המלך הורדוס בשנת 4 לפנה"ס סימן סוף עידן שנודע בשקט ושגשוג יחסיים. שרידים ממבנה הקבורה המרשים בהרודיון בו נטמן הורדוס מוצגים כאן לצד ארון הקבורה המפואר של המלך שנחשף למרגלותיו. 
על רקע תסיסה ומתחים בחברה היהודית בשלהי ימי הבית השני פעל ישוע מנצרת, שמשנתו הביאה לבסוף ללידתה של דת חדשה – הנצרות. סיפור חייו הדרמטי של ישוע משתקף בין היתר בשני פריטים נדירים ביותר הקשורים למשפטו וצליבתו: כתובת הקדשה מקיסריה, המזכירה את פונטיוס פילטוס, הנציב הרומי ביהודה שגזר, לפי הברית החדשה, את דינו של ישוע לצליבה; וכן גלוסקמת (תיבה לקבורת עצמות הנפטר)  יהוסף בר קפא, הכוהן הגדול, שעל פי הברית החדשה היה מעורב בפרשת מאסרו של ישו. שרידי עקב אדם ובתוכה נעוץ מסמר ברזל המוצגים לצד הגלוסקמה בה הם נמצאו מהווים את העדות היחידה בעולם לצליבת אדם על ידי רומאים בישראל.
תקופה סוערת זו תמה במרד הגדול של האוכלוסייה היהודית באימפריה הרומית, אשר הביא לחורבן המקדש וירושלים. מצדה נותרה המעוז האחרון במאבק. על פסגתה - כך מספר ההיסטוריון היהודי בן התקופה יוספוס פלביוס - התבצרו אחרוני המורדים ושם ככל הנראה אף מצאו את מותם. עדות מרגשת לכך ניתן למצוא בגלריה בשרידיהם של גבר, אישה וילד, היחידים שנחשפו בחפירות הארכאולוגיות במצדה.    

  דוד מבורך


Under Roman Ruler

תחת שלטון רומא

התקופה הרומית: 63 לפני הספירה - 324 לספירה

התקופה הרומית בארץ ישראל נמשכה כ-400 שנה, ובמהלכה שלטה האימפריה הרומית בכל תחומי החיים. פסל ברונזה של הקיסר הרומי הדריאנוס (138-117 לספירה), אשר נחשף במחנה הלגיון הרומי בעמק בית-שאן, קסדת פרש רומי, כלי נשק וכלי פולחן - כל אלה מעידים על הארגון, הנוכחות והפגנת הכוח של השלטון הרומי בארץ ישראל.

הכיבוש הרומי הביא איתו גם השפעה תרבותית ואמנותית, המשתקפת במגוון חפצים ובהם רצפת פסיפס מרהיבה, דיוקנאות קבורה, תכשיטים ופסלי שיש שפיארו את מבני הציבור בערים הרומיות. בין השאר מוצג בגלריה פסלה של אפרודיטה, אלת היופי והאהבה,  שעל גופה שרידי צבע שהפליאו להשתמר. הפסל, מן המרשימים מסוגו שנתגלו בעולם, עיטר את בית המרחץ הגדול שניצב במרכזה של ניסה סקיתופוליס - בית שאן הרומית.
אולם השלטון הרומי עורר גם תסיסה בקרב היהודים, ששיאה היה מרד בר כוכבא (136-132 לספירה). מוצאו של בר כוכבא  (שמעון בן כוסבה), מנהיג המרד, אינו ידוע, והמקורות המספרים  עליו חלקיים, מגמתיים וגדושים סתירות. ואולם, אף שאך מעט ידוע על נסיבות עלייתו לשלטון, ממכתבים ששרדו עולה דמות של מנהיג אמיץ, נחוש ויהיר. לאורך שנות המרד ניהל בר כוכבא מינהל מאורגן וריכוזי ואף טבע  מטבעות ויצר משקלות, דוגמת זו המוצגת כאן, הנושאת את שמו המלא של מנהיג המרד ואת תוארו הרשמי, נשיא ישראל.

בסופו של דבר נחל המרד כישלון חרוץ והביא לחורבן הארץ, שבעקבותיו נסתם הגולל על התקווה לעצמאות יהודית. לקראת סוף המרד, כשהיה ברור שהכף נוטה לטובת הרומאים, חיפשו רבים מהאזרחים ומהמורדים מקום מפלט, ומצאו אותו במערות במדרונות התלולים של נחלי מדבר יהודה. הם לקחו עמם למחבוא דברי ערך, דוגמת מלבושים וכלי בית, כלי נשק, תעודות ושטרות. הפריטים שנשתמרו, מעניקים הצצה מרתקת לחיי היומיום בתקופה זו אך בד בבד, מעידים על סופם המר של בעליהם שמצאו באותן המערות את מותם.

 

​  דוד מבורך


The Holy Land

ארץ הקודש

התקופה הביזנטית 324 - 638  לספירה
התקופה המוסלמית הקדומה 638 - 750 לספירה 


נוכחותן של שלוש הדתות המאמינות באל אחד - היהדות, הנצרות והאסלאם - זו לצד זו בארץ ישראל, בונה את סיפור המסגרת לגלריית "ארץ הקודש".

שרידים של מבני תפילה, כלי מאור וכלי קודש, פסיפסים וכתובות, מגלים את ייחודה ודגשיה של כל דת - אך גם מצביעים על הקִרבה והדמיון ביניהן בכל הקשור לתרבותן החומרית. הדמיון ברור במיוחד בעיצוב מקום התפילה והפולחן, כפי שאפשר לראות  בשחזור בית הכנסת והכנסייה בגלריה.

במאה ה-4  לספירה התחולל שינוי גדול באימפריה הרומית, שהייתה עד אז פגאנית. בראשית המאה הכיר הקיסר קונסטנטינוס  בנצרות כדת מותרת, ובסופה הוכרזה הנצרות הדת הרשמית של האימפריה. ארץ ישראל הייתה ל"ארץ הקודש". בעקבות ההכרזה ידעה הארץ שגשוג כלכלי: השלטון הביזנטי יזם מפעלי בנייה מפוארים, צליינים נהרו למקומות הקדושים ורבים מהם השתקעו במקום.
הנצרות הפכה לגורם הדומיננטי בארץ וחותמה ניכר כמעט בכול; הכנסייה הייתה המבנה המרכזי שהתנשא בכל יישוב נוצרי;  פנים הכנסייה התעשר בעיטורים: הקירות כוסו בפסיפסים ובציורי קיר והרצפה במרצפות אבן צבעוניות וב״שטיחי״ פסיפס עשירים. חפצים רבים בגלריה משקפים עושר אמנותי  זה , ובהם שחזור בימת כנסייה המורכב מחלקי כנסיות שנחשפו ב-17 אתרים שונים. בין החפצים שולחן מזבח מעוטר ואגן טבילה מרשים המעוצב בצורת צלב.

גם בני הקהילה היהודית השקיעו משאבים רבים בבניין בית הכנסת, שהיה למבנה הקהילתי המרכזי מאז חורבן בית המקדש בידי הרומאים. בדומה לכנסיות, עוטרו החזית והפנים של בתי הכנסת באבן מגולפת והרצפה כוסתה בפסיפסים צבעוניים, שכללו תמונות מקראיות ותיאורי המקדש וכליו. שחזור בימת בית הכנסת מסוסיא המוצג בגלריה מדגים היטב את עיצוב בימת בית הכנסת ועיטוריו.
במאה ה-7 כבשו המוסלמים את המזרח התיכון וארץ-ישראל עברה לשליטתם. בשל קרבתה לדמשק, בירת הח'ליפות האומיית, זכתה ארץ ישראל לתנופת פיתוח והייתה למרכז תוסס של אדריכלות חדשנית שכללה בניית מסגדים וארמונות.

הח'ליף החשוב בתקופה זו, עבד אל-מלכ, בנה את כיפת הסלע בירושלים, סלל דרכים חדשות לעיר ושיפץ את הדרכים הישנות. עדות לכך אפשר לראות באבני המיל המוצגות בגלריה, ששמו מתנוסס עליהן. ח'ליף חשוב אחר, הישאם, שיפץ את בית שאן, ובהוראתו נבנה שוק בעיר, אשר ממנו שרדו פסיפסים עם כתובות הנושאות את שמו.

​אוצר התקופה הביזנטית: דוד מבורך
​ אוצרת התקופה המוסלמית הקדומה: ליזה לוריא


Muslims and Crusaders

מוסלמים וצלבנים

 

התקופה המוסלמית הקדומה - 1099-750
התקופה הצלבנית - 1291-1099
התקופה המוסלמית הביניימית והמאוחרת - 1516-1187

כאשר עלו העבאסים לשלטון, באמצע המאה ה-8, הם העתיקו את בירת הח'ליפות מדמשק לבגדאד, וארץ ישראל הפכה לפרובינציה רחוקה. עיקר העדויות הארכאולוגיות מתקופה זו הם כלי יום-יום. בתקופה זו פותחו טכניקות עיטור חדשות ומתוחכמות המוצגות בגלריה: כלי זכוכית עוטרו לראשונה בטכניקת עיטור בזהב, כמו שבר זכוכית עם דגם איילה;  וזיגוג צבעוני על גבי קרמיקה, כגון זה שנראה על קערה ייחודית מעוטרת בדגם ציפור, המוצגת בגלריה.

שלב חדש החל כעבור כ-200 שנה, כאשר השושלת הפאטימית עלתה לשלטון במצרים, וארץ ישראל סופחה אל הארץ שבדרומה. השושלת הפאטימית, שקבעה את בירתה בקהיר, נהנתה משגשוג כלכלי, אולם השגשוג פסח על ארץ ישראל: תושביה נפלו קרבן למלחמות, סבלו פשיטות בדואים ורעידות אדמה. דווקא בשל כך, שרדו אוצרות רבים: כאלה שהוטמנו בכוונה תחילה ואיש לא שב לקחתם או כאלה שנקברו מתחת להריסות. עשרות מטמונים ובהם חפצי יום יום, תכשיטים מרהיבים ומטבעות מגלים סגנון ששילב מוטיבים גאומטריים, צמחיים, דמויות של בעלי חיים וכן כתובות. אחד המטמונים הבולטים, אשר התגלה בקיסריה, היה ככל הנראה נדוניה של בת עשירים והוא כולל תכשיטי זהב, כסף ואבנים יקרות.
עם הקמת "ממלכת ירושלים הצלבנית" בשנת 1099, חזרה ארץ ישראל לשליטה נוצרית ובמשך 200 השנים הבאות הייתה ליישות פוליטית חשובה. בשנים אלו נבנו מפעלי הבנייה הגדולים ביותר שידעה הארץ:
הצלבנים הביאו אתם מאירופה את סגנון הבנייה הרומנסקי והגותי המוקדם, ומיזגו אותו בסגנון המזרחי המקומי. דוגמאות נפלאות  לאמנות צלבנית  ניתן לראות בפרסקו ממנזר מרים בחצר גת שמנים ובתבליט דמות מלאך בסגנון רומנסקי שעיטר כנסייה בכוכב הירדן.

במשך התקופה כולה נמשך המאבק בין המוסלמים והצלבנים על ארץ ישראל. לאחר שצלאח א-דין האיובי הכריע את הצלבנים ב-1187, שלטו המוסלמים לצד הצלבנים בארץ. על הלוח מאשקלון חרותה כתובת בערבית –ומעליה סמל הרלדי של אציל צלבני.
בשנת 1291 גורשו הצלבנים סופית מהארץ בידי המוסלמים הממלוכים. הסולטן הממלוכי החשוב ביברס הרס את המבצרים והכנסיות הצלבניים ובנה על חורבותיהם מבנים מוסלמיים.
בשנת 1516 עברה הארץ לידי שלטון התורכים העות'מאנים. במצוותו של הסולטן סולימאן שופצו ושוקמו חומות ירושלים. החומות, המזכירות את חומות אסטנבול, מקיפות את העיר העתיקה עד היום הזה. כתובת בנייה המזכירה את השיפוץ מנציחה את מפעל הביצור הזה.

 

​ ליזה לוריא