1001 דמויות

כשיעקב קאופמן רואה חוט ברזל, אטב כביסה או סתם נייר לבן, וכשנקרות בדרכו פיסות עץ שהושלכו מנגרייה או יריעות מתכת שנותרו מאחור, הדמיון שלו מתחיל לפעול במהירות, ומי שעומד לידו יכול לשמוע את הגלגלים מסתובבים בראשו. בכל חומר ובכל שארית הוא רואה דמות אדם קטנה של גבר, אישה או ילד. קאופמן לוקח לידיו את פיסות העץ או הקרטון, קודח עין, חותך פה, מכופף יד, משחיל חרוז, והוֹפּ – יוצר דמות.  חִירִיק-חִירִיק, וָו פָּתוּחַ, מֵירְכָאוֹת וְסִיר נָפוּחַ, סָמֶךְ סָמֶךְ קו כָּפוּף -  וַהֲרֵי לָכֶם פַּרְצוּף!  

בתערוכה מוצגות יותר מאלף דמויות קטנות – כל אחת בעלת אישיות משלה – שנוצרו בידיו המיומנות של האמן והמעצב התעשייתי יעקב קאופמן. קאופמן יוצר אותן מחומרי גלם פשוטים ועורך באמצעותן דו-שיח עם העולם הקדום ועם תרבויות העולם – עם צלמיות פרהיסטוריות, פסלוני פולחן ומסכות שבטיות. האדם הקדמון לקח חלוק נחל, חרץ בו שני חריצים, ובאותו הרגע הפריד אותו ממשפחת האבנים והפך אותו לדמות עגלגלה שזוג עיניים בקודקודה. כך גם דמויותיו הייחודיות של קאופמן שנוצרות כמעט יש מאין, כבמעשה פלא. רובן מינימליסטיות ומיעוטן מופשטות אבל כולן בעלות אופי והבעה, ולרוב הן גם מעלות חיוך.

מה הופך חומר מצוי לדמות או מתי צורה נהפכת לאנושית? איך מנצלים צורה קיימת ומהו השינוי הקטן והמכריע שעושה ממנה דמות? מתי מבודדים דמות ומתי מצרפים לה בן זוג ומקימים משפחה או קהילה? - התערוכה נותנת הזדמנות לא רק להכיר מקרוב את עולם הדמויות המגוון שברא יעקב קאופמן אלא גם לעקוב אחרי תהליך היצירה, ואולי לצאת ממנה עם עיניים שרואות קצת אחרת את הפוטנציאל הטמון בדברים הפשוטים.