בני באגה ידועים בפיסול הפולחני המתוחכם והיפה שלהם שנאסף והוצג במוזיאונים הגדולים בעולם והשפיע על מאטיס, על פיקאסו ואחרים. מאז המאה ה–14 הם חיים לאורך החוף בגינאה קונאקרי שבקצה המערבי של אפריקה. הם היו נתונים להתקפות חוזרות ונשנות מצד עמי האזור, בסוף המאה ה–19 בהם הצרפתים, ובשנת 1958 הועבר השלטון לידי הנהגה מוסלמית–מרקסיסטית. השלטון החדש אסר על קיום טקסים דתיים, ואמנות פולחנית הושמדה באופן שיטתי; רבים מבני באגה המירו את דתם לאסלאם אך שמרו בסתר על מנהגיהם האנימיסטיים המסורתיים כמו גם על יצירות ששימשו בטקסים. ב–1984 התרופפה המשמעת הנוקשה והותר לתושבים, ברובם כבר מוסלמים, לקיים את מסורתם, במסגרת "פולקלור", להבדיל מ"דת". האספן מיכאל וייס הקדיש כעשור לחיפוש ולאיסוף של חפצי הפולחן המסורתיים. יצירות מהאוסף שלו מוצגות לצד פסלים ומסכות באגה מאוסף המוזיאון והתצוגה מגוללת את סיפור האיסוף, המפגש ושיתוף הפעולה עם אנשי המקום.

התערוכה מציגה השאלות מאוסף  דינה ומיכאל וייס.