Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

מלח הארץ

דייגים ואיכרים הולנדים במאה ה־19

    03 אוק' 2020 - 30 ספט' 2021
  • אוצרת: שלומית שטיינברג
           מתנדבת: שושנה פולק
  • מעצב: עוז בירי
  • האולם על שם פרד ס' ודללה וורמס
  • ציור

רועי צאן, חקלאים החורשים בשדות, דייגים השבים לחוף מהים הסוער – ולהעצמת הדרמה גם נשותיהם וילדיהם הממתינים להם בציפייה דרוכה – הם גיבורי הציורים בתערוכה, וברבים מהם ניכרת אהדת האמנים לדמויות קשות־היום הללו.

האמן ההולנדי יוזף ישראלס אהב להתבונן בדייגים בני מולדתו, וכבר בשנת 1856 החל לתאר אותם, מתמקד בהבעותיהם וברגשות שהקרינו. ב-1881 הצטרף אליו עמיתו יליד ברלין מקס ליברמן; ידידות אמיצה נקשרה בין השניים, שגדלו במשפחות יהודיות אמידות וזכו להשכלה רחבה, ושנים רבות נהגו לצייר יחדיו בקיץ בכפרי הדייגים ההולנדיים. גם האמן לסר אורי, שהיה זמן-מה מקורב לליברמן, הציג מדי פעם את חיי הכפריים. אבל דווקא הוא – שהיה בן למשפחה יהודית דלת־אמצעים – לא התעניין בהבעות פניהם, אלא ראה בהם חלק ממארג של אור וצל ושל קומפוזיציה. על אישיותו הבדלנית והנוקשה מלמדות הדמויות שתיאר, תמיד לבדן, מרוחקות או מרוכזות בעבודתן. אורי המשיך אפוא את דרכם של ישראלס וליברמן ובו־בזמן נבדל מהם.

מה משך את שלושת האמנים אל החקלאים הפשוטים? כל אחד מהם למד גם בפריז והתרשם עמוקות מאמני אסכולת ברביזון הנטורליסטית-ריאליסטית – ובראשם ז'ן־פרנסואה מילֶה, שיצירות נבחרות שלו מוצגות כאן. הבורגנות הפריזאית שוחרת הציור האקדמי בחלה בציוריו בטענה שהם כמו-מדיפים ריחות לא נעימים של אדמה, זיעה וגללי חיות. לאורי היה זה אך טבעי לתאר את החיים העמלניים כפי שהכירם מבית הוריו, ואילו ישראלס וליברמן, אנשי המעמד הגבוה, חשו חמלה כלפי האיכרים וביקשו ליצור הד חזותי להלכי הרוח הסוציאליסטיים ששטפו את חוגי המשכילים במערב אירופה – וכך היו חופי מערב הולנד ל"ברביזון" שלהם.

כמו שלושת גיבורי התערוכה גם אסכולת האג ההולנדית בת־זמנם – בהם אנטון מוב (קרוב משפחתו של וינסנט ון־גוך ואחד ממוריו), יאן טורופ ואחרים – הלכה בעקבות ברביזון והציגה את חיי היומיום של עובדי האדמה. טפח מעבודתם מוצג כאן אף הוא.