לרחף עם מגריט: בעקבות טירה בפירנאים

מציורו המוכר של האמן הבלגי רנה מגריט נשקף לכאורה נוף פסטורלי. אלא שפרטיו, שצוירו במשיכות מכחול קפדניות, הם חדים ומוחשיים ו... נטולי כל היתכנות. הניגוד בין הציפייה שטירה מבוצרת בראש סלע ענקי תשקע במים לבין ריחופה מעליהם טורד מנוחה ויוצר מסתורין, שמחייב בחינה מחדש של עניין יסודי – האם אפשר בכלל לסמוך על מה שהעין רואה?

"טירה בפירנאים" היא מהיצירות המוכרות ביותר של מגריט, מהנודעים באמני התנועה הסוריאליסטית. בשנות ה־20 של המאה הקודמת הוא הצטרף לחבורת האמנים הצעירים שהדימויים שיצרו ביטאו את מעמקי הנפש והיללו את התת־מודע ואת עולם החלומות. ואולם מגריט פיתח סגנון משלו - הוא התמקד בעולם הנראה לעין, טשטש את הגבול בין מציאות לדמיון והזמין את צופיו לשקול מחדש את תפיסותיהם בנוגע לאמנות.

את "טירה בפירנאים" הולידה הזמנה מחברו הקרוב של מגריט, האמריקני הארי טורצ'ינר – השניים התכתבו ביניהם, מתווים ומכתבים הוחלפו בין היבשות ולבסוף נשלחה התוצאה לניו־יורק לשביעות רצונו המלאה של המזמין. טורצ'ינר היה גם ידיד קרוב של מוזיאון ישראל וממייסדיו, וקשריו החמים עם המוסד הירושלמי הם שהביאוהו להעניק את הציור מתנה למוזיאון בשנת 1985, לרגל חגיגות העשרים להיווסדו.

היצירה שועתקה שוב ושוב, כיכבה על כריכות ספרים, נסקרה בעיתונות ובתקשורת המצולמת וריתקה אליה הוגי דעות, אנשי מדע וכמובן חוקרי אמנות ואמנים. בתערוכה מוצגות לצד גולת הכותרת מאוסף המוזיאון גם יצירות שהובאו לראשונה לארץ, המדגימות את התפתחות מוטיב האבן בעבודותיו של מגריט, וכן השפעות שהיו לעבודתו הנודעת על אחרים.