המניפסטים | מוזיאון ישראל, ירושלים
Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

המניפסטים


  • אוצרת: עדינה קמיאן-קשדן
  • מעצב: אלירן משאל
  • הבניין לאמנות מודרנית ולאמנות עכשווית ע"ש נתן קמינגס

מניפסטים/מִנשָרים הם הצהרות רעיוניות המבטאות את עמדתם של יחידים, גופים פוליטיים או תנועות תרבות, את אמונותיהם ואת עקרונותיהם, בכוונה לנער את המחשבה הרגילה ולעורר השראה. המניפסטים מבקרים את הקיים, קוראים למהפכה ולחופש הביטוי, ולעיתים קרובות משתמשים בביטויים מדרבנים, כגון: "די ל.." או "הלאה ה.." ו"יחי ה..!".

בשלושת העשורים שלפני מלחמת העולם השנייה נודע למניפסטים תפקיד מרכזי באמנות המודרניסטית. אלה שניסחו תנועות האוונגרד החשובות במאה ה־20 - הפוטוריזם, הוורטיציזם, הדאדא והסוריאליזם - מוצגים בתערוכה. הם נתרמו למוזיאון ישראל יחד עם ספרייתו היחידאית של האספן-החוקר ארטורו שוורץ, שהיה מקורב לדמויות־מפתח בדאדא ובסוריאליזם.

תופעת המניפסטים החלה עם "תעודת היסוד והמניפסט של הפוטוריזם" שחיבר הפילוסוף והמשורר פיליפו מארינטי באיטלקית בפברואר 1909 ושנדפס לאחר מכן בעמוד הראשון של העיתון הצרפתי לה פיגארו. "פועלי הרוח, התאחדו!" קרא בו מארניטי, מחקה את המניפסט הקומוניסטי של מרקס ואנגלס משנת 1848 .בעיניו היה המניפסט הטוב אלים ומדויק, מפוצץ ושנון. אחריו נוצרו 50 מנשרים נוספים, אשר האדירו את המלחמה, את הטכנולוגיה ואת המהירות. ואכן, הפוטוריזם עשה מהפכה בתחום השפה והטיפוגרפיה: חוקים ישנים של איות, תחביר ופיסוק נזנחו, עיצובי אות חדשניים וסימנים מתמטיים התפוצצו על הדף. על הבמה, היתה הרטוריקה הפוטוריסטית המשולהבת למיצג בינתחומי ורב־חושי.

מהפכה זאת הניעה את הדאדאיסטים, ובמופעיהם ב־1916 בקברט וולטר שבציריך הניטרלית הם מחו נגד מלחמת העולם הראשונה ונגד האמנות. מסריהם התפשטו עד מהרה לברלין, הנובר, קלן, ניו־יורק ופריז לא רק בדמות מופעים אלא ביצירות [נון־]אמנות ששילבו קולאז', פוטומונטאז' ומניפסט. בשנות ה־20 קראו מנשריו של הסוריאליסט אנדרה ברטון לחופש הדמיון, להומור ולעליונותם של החלומות. בהסתמך על התורה הפסיכואנליטית של זיגמונד פרויד, ביקשו הוא וחבריו האמנים והמשוררים לשחרר את היצירתיות ממרתפי התת־מודע.

בתודעת תנועות האוונגרד הללו היו המהפכה האמנותית והמהפכנות החברתית קשורות זו בזו. האמנות שהם נאבקו עליה היתה אמורה להיות לא מאולפת אך מוקפדת ובעלת סגנון, כמו המניפסטים שהם חיברו.