Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

אווה הסה: שנה בחייה


    15 אפר' 2021 - 15 יולי 2021
  • אוצרת: נירית שרון דבל
  • אולם קיי מריל הילמן
אמנית: אווה הסה

בשנת 1964 התארחה אווה הסה (1970-1936) כאמנית יוצרת בגרמניה. שפת הרישום שפיתחה אז הושפעה מהתנאים הפיזיים והתרבותיים שסבבו אותה והובילה למעבר מרישום לתבליט. עם שובה לניו-יורק בסתיו 1965, קיבלה שפה זאת ביטוי בפסלים, שהיו לסימן ההיכר שלה ושהקנו לה מוניטין כפסלת עכשווית מוערכת היוצרת בחומרים לא מקובלים. התבליט "יחידה סגולה" המוצג כאן ממחיש את ההיפרדות מהדף לטובת הנפח שהתרחשה בסופה של אותה שנה, והעבודה "עלייה" מ-1967 מדגימה את המעבר אל הפיסול ואת חומריותו הייחודית.

הסה נולדה בהמבורג ב-1936, נשלחה ב-1938 ב"קינדֶרטרנספּורט" לאמסטרדם עם אחותה, ולאחר כמה חודשים נאספו השתיים על ידי הוריהן ונמלטו עימם לארצות-הברית. בקיץ 1959 סיימה הסה את לימודי האמנות באוניברסיטת ייל ושבה לניו-יורק, ושנתיים לאחר מכן נישאה לפסל טום דויל. ב-1964 הזמין אותם התעשיין הגרמני, ארנהרד שיידט, לגור וליצור במפעל טקסטיל נטוש שבבעלותו, בעיירה קטוויג, בכוונה שבסיומה של אותה שנה יציגו את עבודותיהם בגרמניה.

השיבה לגרמניה היתה מורכבת ומלווה בחרדות עבור הסה. ברישומיה המוצגים כאן מתוארים המכונות, כלי העבודה וחומרי התעשייה שראתה במפעל כצורות חידתיות שנרשמו בדיו שחורה ובצבעוניות מסקרנת. השהות בגרמניה חשפה את הסה לאמנות האירופית של אחרי מלחמת העולם השנייה שהיתה שונה מזו שהקיפה אותה בניו-יורק. נוסף עליה תרמה קריאת מחזותיהם של בקט ויונסקו לשזירת האבסורד ביצירתה. ביומניה מאותם ימים ובמכתביה לידידה הקרוב האמן סול לוויט היא הכתירה את רישומיה בתואר 'נונסנס' - חסרי משמעות או היגיון. ואילו לוויט עודד אותה להמשיך ביצירתה הפורה, והצביע על החידוש והייחוד שרקמה תחת ידיה. ואכן, בהדרגה ואחרי רישומים רבים, החלה יצירתה לעבור מדו-ממד לתלת-ממד ולקבל נוכחות בחלל.

 

כל הרישומים בתערוכה הם מתנת הלן צ'אראש, אחות האמנית, ניו-ג'רסי, לידידי מוזיאון ישראל בארה"ב, וכולם שמורים באוסף המחלקה לרישומים והדפסים.