מוזיאון ישראל, ירושלים
Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

אוגוסט רודן וטולוז לוטרק
אשפי ההבעה


  • אוצרות: דר עדינה קמיאן-קשדן, ואפרת אהרון אוצרת-שותפה (טולוז לוטרק)
  • מעצב: תום דירקטור
  • אולם לאמנות אימפרסיוניסטית ע״ש לוטה וולטר פלורשיימר

ביטוי רב־עוצמה ותיאור כן של הגוף מקשרים בין שני האמנים הצרפתים הדגולים שפעלו מסוף המאה ה־19 ועד תחילת המאה ה־20 : אוגוסט רודן ואנרי דה טולוז-לוטרק. שניהם העזו לחקור לעומק את מחוות הגוף כמו גם את הרגש שמובע בהן. כל אחד מהם גילם בדרכו את רוחה של פריז המודרנית; רודן נמשך לתרבות הגבוהה, לספרות ולמיתולוגיה, ואילו טולוז-לוטרק התמקד בבידור פופולרי ובשולי החברה.

חקירתו של רודן (1917-1840), הפסל הנודע ביותר בתקופתו, את כוח ההבעה הטמון בגוף האדם חוללה מהפכה; לדינמיות ששיווה לפסליו, לעיצוב החופשי שלו בחומר ולהבנתו את העוצמה הטמונה בייצוג של חלקי גוף, ולא של גוף שלם, נודעה השפעה עמוקה על אמנות המאה ה־20. כאן מוצגים פסליו שצמחו מעבודתו על "שערי הגיהנום", על אנדרטאות ציבוריות ועל יצירות מוכרות אחרות שלו.

בחייו הקצרים של טולוז-לוטרק (1901-1864) הוא התערה באווירה התוססת של חיי הלילה בפריז, בעיקר במונמרטר הבוהמיינית, והתיידד עם הדמויות הצבעוניות של בתי־הקפה, הקרקסים ומועדוני הלילה. מהדפסי־האבן עולים ההבדלים המעמדיים בין החוגגים ובתוך כך נחשפים התשוקה, הריקנות והייאוש האנושי. בכרזות החדשניות שלו טשטש האמן את הגבולות בין אמנות גבוהה ונמוכה וסלל את הדרך של אמצעי הביטוי הזה אל מקומו המרכזי בתרבות החזותית.

שבילי השניים הצטלבו בשיא הקריירה שלהם – ערב אחד הצטרף רודן לחברים בקברט במונמרטר, ון־גוך וגוגן היו שם אף הם, וטולוז-לוטרק צייר על הקירות. משם, נזכר רודן, "עברנו למועדון מפוקפק ( infâme caboulot) תחת לה אל (Les Halles), שהיה גדוש בטיפוסי רחוב קשוחים. אני מודה שבאותו הערב פחדתי מאוד". התערוכה מפגישה את שני האמנים שוב, מחברת את עבודותיהם ומנגידה ביניהן סביב התנועתיות, דמויות מפתח בחיי התרבות הפריזאית, ובחינה אסתטית של נפח, קווי מתאר ומשטח. היא מתבססת בעיקר על אוסף המוזיאון ובה מבחר עשיר של הדפסים מאת טולוז-לוטרק ופסלים של רודן – שניים מפסליו גדולי־הממדים מוצגים ברחבי המוזיאון.