Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.
פיטר פן

פיטר פן


ג‘יימס מת‘יו בארי והולדת פיטר פן

כשהיה ג‘יימס מת‘יו בארי (1937-1860) בן שש נהרג אחיו הגדול דייוויד; אימו שקעה בדיכאון וג‘יימס ניסה נואשות למלא את החלל שנפער בליבה. מות אחיו טמן אצל ג‘יימס את הפחד מלהתבגר ואת נבט הילד הנצחי. הוא היה למספר סיפורים ומגיל רך חלם להיות סופר; מהר משיכול להעלות על דעתו דרך כוכבו וסיפוריו והמחזות שכתב זכו לשבחים בפי כול. הרחק מעיירת הולדתו קירמיור שבסקוטלנד, כשהוא כבר חי בלונדון, פגש בארי בשנת 1897 שלושה מילדי משפחת לוולין דייוויס ונפשו נקשרה בנפשם. ההיכרות הקרובה איתם היתה הניצוץ שחסר לבריאת דמותו של פיטר פן. כפי שמשתקף מהספרים המוצגים כאן, סיפורו עבר גלגולים רבים עם השנים בכתיבתו של בארי עצמו וכמובן בעיבודים שעשו לגיבור אחרים.

ג‘יימס מת‘יו בארי, 1905 בקירוב, אוסף בית־החולים לילדים גרייט אורמונד סטריט, לונדון

פיטר פן בגני קנזינגטון

פיטר פן הופיע לראשונה בשנת 1902 בפרק בספרו של בארי "הציפור הלבנה הקטנה". כעבור ארבע שנים הפרק ראה אור כספר נפרד ונקרא "פיטר פן בגני קנזינגטון". המאייר הבריטי הנודע ארתור רקהם הוסיף באיוריו המרהיבים אינסוף פרטים זעירים, רבים מהם כלל לא קיימים בספרו של בארי שעלילתו הדמיונית מופרכת לגמרי. עד כדי כך דמיונית היתה גרסה זו של הסיפור שפיטר פן, בן שבעה ימים בלבד, מחליט לברוח מבעד לחלון לגני קנזינגטון כדי להימלט מהגורל שיכפה עליו להתבגר. הוא נשאר עם הפיות על האי עד שהן נענות למשאלתו לשוב הביתה, אלא שאז הוא מגלה להוותו שחלון חדרו נעול ובזרועות אימו חבוק תינוק חדש. בלב שבור הוא עף בחזרה לגני קנזינגטון, ושם הוא נשאר תינוק עד עצם ימינו אלה.

פיטר פן מפליג, פיטר פן בגני קנזינגטון, ג‘יימס מת‘יו בארי, איור: ארתור רקהם, לא מתוארך, מוזיאון ישראל, ירושלים: אוסף אגף הנוער

פיטר ופאן

פיטר פן, ששמו ודמותו שאבו השראה מהאל היווני פאן, לא היה היחיד בתקופה הוויקטוריאנית  (1901-1837)  ובאדוארדית  (1910-1901) שהושפע מהאל הפסטורלי. כשהוא הגיח לראשונה ב־1902, היתה בריטניה נתונה בשיאו של תהליך תיעוש שגבה מחיר אקולוגי כבד ולווה באי־שקט תרבותי וחברתי. כיוון שרוב האוכלוסייה חייתה אז בערי תעשייה מנוכרות, היה זה אך טבעי שהאומה אימצה אל חיקה את פאן, אל הטבע.

פיטר של בארי אינו אל־התיש הקלסי, אלא גרסה צעירה ואדוארדית שלו. כמו בפאן גם בפיטר יש ניגודים, כך שמוסר מפוקפק ואלימות דרים אצלו בכפיפה אחת עם אומץ, נכונות להקרבה ועליצות; כמותו הוא גדל בלי אם וחי מחוץ לעולם התרבותי; ואם לא די בכך — פיטר, כמו פאן, שולט בטבע ומבטיח חיים ופוריות באמצעות מוזיקה ובצלילים מן הטבע, אך בעצמו חומק מהתבגרות ומשינוי, ומשמש רק זָרָז להתפתחותם של אחרים.

פיטר פן הוא התזמורת של הפיות, פיטר פן בגני קנזינגטון, ג‘יימס מת‘יו בארי, איור: ארתור רקהם, לא מתוארך, מוזיאון ישראל, ירושלים: אוסף אגף הנוער

פיטר פן היקר

אלפי מכתבים נשלחו לשחקניות שגילמו את דמותו של פיטר פן בשנים הראשונות לעלייתו על הבמות. אחת מהן היא אווה אמברי;  בשנת 1916 היא פרסמה לקט של מכתבים והם מעידים עד כמה אהוב היה המחזה ועד כמה חדרה דמותו של פיטר פן לחיי היומיום של הצופים הרכים.

"קיטי לאב
רח‘ ברוהאם 54 , גרינוק
פיטר פן יקר,
אני כל־כך אשמח לקבל ממך חבל. תוכל לתת לי חבל? בבקשה. כי אני ממש רוצה לעוף.
את החבל שלך בבקשה. הייתי בתיאטרון קינג ביום רביעי ואתה היית הכי טוב מכולם. ראיתי את החבל שלך.
באהבה, קיטי"

"פיטר פן יקר,
תודה לך על המתנות ועל מסיבת התה המקסימה. מאוד נהניתי. יוּם אהבה את הבובה וישנה איתה כל הלילה. אני כותבת בעיפרון שלך. אני אוהבת את הבית שלך.
להתראות פיטר פן
באהבה, האראס"

"טינקבל יקרה,
תוכלי לפזר עליי אבקת פיות כדי שאוכל לעוף?
באהבה,
קת‘לין צ‘פמן
רח‘ פוסטר 12, אלוורסטוק"


ארקדיה חדשה

ביצירת דמותו של פיטר פן פנה בארי לא רק למיתולוגיה היוונית אלא גם לסיפורי ילדותו, והחליף את היצורים האגדיים — סטירים, קנטאורים ונימפות — בפיות האפלות והמסוכנות מן התרבות הבריטית. לאלה הוסיף בארי חיש מהר גם פיראטים, בנות־ים, “אדומי עור“ וחיות פרא שרווחו בספרות הילדים של התקופה. פיטר פן הוא השליט של ארץ־לעולם־לא, ממלכה אגדית שמתקיימת בשוליים — אזור הביניים בין ערות לשינה, בין החיים למוות, בין בדיה למציאות. עולמו זה הלם את החיפוש של התקופה האדוארדית אחר “הגן הקסום“ — ארקדיה גן־עדנית אנטי תעשייתית — וזו הועברה מהטבע הפראי לעולם האגדות. בארי הציב את פיטר פן בארץ־לעולם־לא, ולא סתם בגרסה “מאונגלזת“ של הארקדיה היוונית, כיאה לשיח של זמנו, שמושג הפיות התקיים בו, ולא רק בגן הילדים.

בלי כותרת, לא מתוארך, אמן לא ידוע, צבעי־מים ודיו על נייר, מוזיאון ישראל, ירושלים: מתנת סטפן ספקטור, ניו־יורק, באמצעות קרן התרבות אמריקה־ישראל

פיות תחת המיקרוסקופ

בסוף המאה ה־19 היה הטבע מוקד לוויכוחים סוערים ולחרדה עמוקה. תורת האבולוציה של דרווין החלה מתפשטת והשיח המתלהט על רעיונותיו שינה את הדרך של בני־האדם לראות את עצמם ואת הטבע סביבם. אט־אט דחק המדע את הפולקלור בניסיון להסביר תופעות טבע למיניהן, והפיות הצטמצמו בעיקר לעולם האגדות.

ואולם, היו שביקשו להיאחז בפיות וזיהו את דחיקתן עם הניכור והיעלמות התום שאפיינו את התקופה. המצאת המיקרוסקופ קידמה כמובן את המדע, אבל האישור שהיא נתנה לקיומו של עולם זעיר חיזק גם את הכמיהה לפיות ולשאר יצורים פלאיים זעירים. כך שלצד ציבור גדל והולך של משכילים שהיו צמאים לידע ועשו להפצת החידושים המדעיים, שגשגה תרבות של פיות ושל מיסטיקה ודומה שהמסך שהפריד בין שני עולמות אלה נעשה מעט שקוף יותר.

סִפּוּרָן שֶׁל שְתֵּי בְּנוֹת דּוֹד שֶׁהָיוּ שׁוֹבָבוֹת כִּמְעַט כְּמוֹ הָפֵיוֹת, לסרט

ימין: מיקרוסקופ מתוצרת סייברט, אנגליה, 1884, אוסף פרופ‘ יובל גורן, מבשרת־ציון. שמאל: בארץ הפיות: סדרת ציורים מארץ השדונים, איור: ריצ‘רד דויל, שירים: ויליאם אלינגהם, 1875, מוזיאון ישראל, ירושלים: אוסף אגף הנוער

השדון הירוק של דיסני

הדימוי האיקוני ביותר של פיטר פן — הבולט למשל בתחפושות פורים —הוא בלי ספק של הילד השובב הלבוש בבגד ירוק מסרט ההנפשה של דיסני מ־ 1953. דיסני ביקש לממש את חלומו של בארי וטען שבין כל האפשרויות, סרט ההנפשה הוא הסוגה הנכונה לבטא כהלכה את רוחו של פיטר פן, שכן אפשר ליצור בו עולמות דמיוניים ולמוטט גבולות בין חללים. הגרסה של דיסני מציגה אומנם דמות משופצת, כמעט גרסת סלפסטיק של המקור, ובכל זאת רוחו של פיטר פן והנושאים המרכזיים בספר נותרים על כנם. פיטר הוא עדיין רוח סערה, המסרב להתיישר לפי חוקי החברה, דוחה את עולם המבוגרים, מסתייג ממיניות, בז למוסר ומעדיף עולם ביניים דמיוני ולא משתנה, שבו הוא יכול לשחק מלך.

אמנות עיצוב הדמויות והאווירה

בסרטי הנפשה (אנימציה) כמו גם בסוגות אחרות מקובל לגבש לפני הכול את הרעיון שישמש בסיס ליצירה השלמה, ייתן לה את האופי ויתווה את הדרך לאמני ההנפשה. באולפני דיסני הופקדה משימת העיצוב הזאת (concept art) בידי האמנים מארי בלייר  (1978-1911)  ודייוויד הול (1964-1905) שניהם עיצבו גם את “אליס בארץ הפלאות“ ועוד סרטים באולפני דיסני.