Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.
פיטר ופאן לילדים

פיטר ופאן לילדים

נָעִים לְהַכִּיר

הֵי! אֲנִי פִּיטֶר! אַתֶּם בֶּטַח רְגִילִים לִרְאוֹת אוֹתִי מְרַחֵף בַּבֶּגֶד הַיָּרֹק שֶׁלִּי, חוֹבֵשׁ כּוֹבַע מְחֻדָּד וּבְמֶרְכָּזוֹ נוֹצָה. בֶּטַח גַּם הַהוֹרִים שֶׁלָּכֶם רְגִילִים לַחֲשֹׁב עָלַי כָּךְ. הָאֱמֶת הִיא שֶׁהִתְחַלְתִּי אֶת חַיַּי אַחֶרֶת לְגַמְרֵי… סִפּוּרִי מֻפְלָא וּמָלֵא תַּהְפּוּכוֹת וְקֶסֶם: רְגָעִים שֶׁל צְחוֹק וְשִׂמְחָה לְצַד רִגְעֵי בְּדִידוּת וְעֶצֶב, סְעוּדוֹת מְפֹאָרוֹת תַּחַת כִּפַּת הַשָּׁמַיִם, מִפְגָּשִׁים עִם פֵיוֹת וְהָ-מ-וֹ-ן טִיּוּלִים בַּטֶּבַע. לאֹ פַּעַם שִׁנִּיתִי צוּרָה וְלָבַשְׁתִּי מַרְאֶה חָדָשׁ לַחֲלוּטִין — אֲבָל תָּמִיד נִשְׁאַרְתִּי אֲנִי.

הִצְטָרְפוּ אֵלַי לְמַסָּע בֵּין זְמַנִּים וּמְקוֹמוֹת וְתַכִּירוּ אֶת הַסִּפּוּר הַמְּיֻחָד שֶׁלִּי.

פיטר פן בגני קנזינגטון, ג‘יימס מת‘יו בארי, איור: ארתור רקהם, לא מתוארך, מוזיאון ישראל, ירושלים: אוסף אגף הנוער

כָּךְ הַכֹּל הִתְחִיל...

הֵי. הֱיִיתֶם מַאֲמִינִים? אַל תִּתְּנוּ לְרַגְלֵי הָעֵז לְהַטְעוֹת אֶתְכֶם, זֶה אֲנִי, פִּיטֶר! אוֹ, נָכוֹן יוֹתֵר — פַּאן — כִּי זֶה הַשֵּׁם שֶׁנּוֹלַדְתִּי בּוֹ לָרִאשׁוֹנָה. אִם תִּסְתַּכְּלוּ עַל הַיָּדַיִם, עַל הַפָּנִים וַאֲפִלּוּ עַל הַפּוּפִּיק שֶׁלִּי תִּרְאוּ שֶׁאֲנִי אֱנוֹשִׁי, אֲבָל הַבִּיטוּ בָּרַגְלַיִם, בַּקַּרְנַיִם וּבַזְּנַבְנַב שֶׁלִּי וּתְגַלּוּ שֶׁאֲנִי לאֹ רָגִיל — אֲנִי גַּם וְגַם! חֲצִי אָדָם וַחֲצִי תַּיִשׁ.

חַיַּי הֵחֵלּוּ לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנִים בְּאַרְקָדִיָּה שֶׁבִּדְרוֹם יָוָן. אַתֶּם וַדַּאי מְבִינִים שֶׁכְּשֶׁנּוֹלַדְתִּי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלִּי הֻפְתְּעָה מְאוֹד. טוֹב, זֶה בָּרוּר… כַּמָּה תִּינוֹקוֹת שֶׁהֵם גַּם וְגַם יָצָא לָהֶם לִפְגֹּשׁ? אִמָּא שֶׁלִּי נִבְהֲלָה כָּל כָּךְ! כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה הִיא בָּרְחָה וְיוֹתֵר לאֹ רָאִיתִי אוֹתָהּ. אֲבָל לאֹ הַכֹּל עָצוּב! אַבָּא שֶׁלִּי, הָאֵל הֶרְמֵס, לָקַח אוֹתִי אִתּוֹ לְהַר הָאוֹלִימְפּוּס וְשָׁם גָּדַלְתִּי. כָּל הָאֵלִים אָהֲבוּ אוֹתִי וְאָמְרוּ שֶׁאֲנִי הָאֵל הֲכִי נֶחְמָד כִּי אֲנִי תָּמִיד מַצְחִיק וּמְשַׂמֵּחַ אוֹתָם.

פאן ישוב על סלע, מחלל בחליל רועים ואשכול ענבים בימינו, העתק רומי לפסל יווני, רומא, המאה ה־ 2 לספירה, שיש, מוזיאון הלובר, המחלקה לעתיקות יווניות, אטרוסקיות ורומיות

אֲנִי וְהַחֶבְרֶ'ה

מִכָּל הָאֵלִים שֶׁפָּגַשְׁתִּי בָּאוֹלִימְפּוּס הֲכִי אָהַבְתִּי אֶת דְּיוֹנִיסוּס. מַמָּשׁ כָּמוֹנִי גַּם הוּא אוֹהֵב לִצְחֹק וּלְהִשְׁתּוֹלֵל וְהִתְנַהֲגוּתוֹ הַפְּרוּעָה יְכוֹלָה אֲפִלּוּ לְהַבְהִיל לִפְעָמִים. אִם תַּבִּיטוּ סָבִיב תַּכִּירוּ אֶת הַחֲבוּרָה שֶׁל דְּיוֹנִיסוּס וְשֶׁלִּי. כֻּלָּנוּ חֲבֵרִים קְרוֹבִים, מַמָּשׁ כְּמוֹ מִשְׁפָּחָה. אֶת דְּיוֹנִיסוּס, שֶׁהוּא אֵל הַתֵּאַטְרוֹן וְגַם אֵל הַיַּיִן, תּוּכְלוּ לְזַהוֹת בִּזְכוּת הַגְּפָנִים בִּשְׂעָרוֹ, וְהַסָּטִירִים קְצָת דּוֹמִים לִי, גַּם לָהֶם יֵשׁ זָנָב, קַרְנַיִם וּזְקַנְקַן תַּיִשׁ.

יַחַד הָיִינוּ מִסְתּוֹבְבִים בַּחֻרְשׁוֹת וּבַיְּעָרוֹת — שָׁם אֶפְשָׁר לְהִשְׁתּוֹלֵל וּלְהִתְנַהֵג אֵיךְ שֶׁרוֹצִים! בָּעִיר צָרִיךְ לִשְׁמֹר עַל הַכְּלָלִים, לְהִתְנַהֵג בְּנִימוּס, לָלֶכֶת בִּזְהִירוּת וּלְהִתְחַשֵּׁב בַּאֲחֵרִים. אֲבָל, אַתֶּם בֶּטַח מַכִּירִים אֶת הַתְּחוּשָׁה… לִפְעָמִים פָּשׁוּט רוֹצִים לְהִשְׁתּוֹלֵל בְּכָל הַכּוֹחַ, לְהָצִיק לְכֻלָּם, לאֹ לִשְׁמֹר עַל שׁוּם כְּלָל, וְלִצְחֹק עַד שֶׁכּוֹאֶבֶת הַבֶּטֶן. אֵיזֶה מַזָּל שֶׁיֵּשׁ יַעַר! כֵּיף לִפְעָמִים לִשְׁבֹּר אֶת הַחֻקִּים!

ימין: דיוניסוס, אל היין ופוריות האדמה, בית־שאן, המאה ה־2 לספירה, שיש, רשות העתיקות. שמאל: סָטיר מרקד, קיסריה, המאה ה־2 לספירה, שיש, רשות העתיקות

הַי לְמַעֲרִיצַי

אֶת כְּלֵי הַזְּכוּכִית וְהַחֶרֶס שֶׁמִּסָּבִיב קִבַּלְתִּי בְּמַתָּנָה. מִי נָתַן לִי כָּל כָּךְ הַרְבֵּה מַתָּנוֹת אַתֶּם שׁוֹאֲלִים? אֲנָשִׁים שֶׁרָצוּ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי, שֶׁאֶעֱזֹר לָהֶם וְאֶשְׁמֹר עֲלֵיהֶם. יְלָדִים וְגַם סָבִים וְסָבְתוֹת, עֲשִׁירִים מֵהָעִיר וְחַקְלָאִים מֵהַכְּפָר, כֻּלָּם בָּאוּ לְהִתְפַּלֵּל אֵלַי, וּלְבַקֵּשׁ, לְמָשָׁל, שֶׁאֶשְׁמֹר עַל הָעֲדָרִים, עַל הַשָּׂדוֹת וְעַל הָרְכוּשׁ שֶׁלָּהֶם. הַמַּאֲמִינִים שֶׁלִּי הָיוּ מִתְכַּנְּסִים בְּשׁוּלֵי הֶעָרִים, בְּפֶתַח שֶׁל מְעָרוֹת טִבְעִיּוֹת, כִּי כָּאן הֵם יָכְלוּ לְהִשְׁתַּחְרֵר, לְהִשְׁתּוֹלֵל וְלִשְׁכֹּחַ מִכָּל הַדְּאָגוֹת — תּוּכְלוּ אֲפִלּוּ לְזַהוֹת אוֹתִי בִּמְּעָרָה שֶׁכַּזּוֹ בְּתַבְלִיטֵי הָאֶבֶן מִיְּמִינְכֶם. מִשְׁפָּחוֹת רַבּוֹת הָיוּ בָּאוֹת עִם סַלִּים עֲמוּסֵי כָּל טוּב — קַנְקַנֵּי יַיִן מְתַקְתַּק, סִירֵי תַּבְשִׁילִים וְצַלָּחוֹת לְהַגִּישׁ בָּהֶן אֶת כָּל הַטּוֹב הַזֶּה. יַחַד הָיוּ הַמִּשְׁפָּחוֹת עוֹרְכוֹת סְעוּדוֹת מְפֹאָרוֹת לִכְבוֹדִי, כֻּלָּם נִשְׁאֲרוּ עֵרִים כָּל הַלַּיְלָה, שָׁרִים, רוֹקְדִים, מְנַגְּנִים וּמוֹחֲאִים כַּף עַד שֶׁהַיָּדַיִם הִתְעַיְּפוּ.

כלי בישול, כלי הגשה ונרות ששימשו במשתאות לכבוד פאן, בניאס, המאה ה־2 עד ה־4 לספירה, חרס וזכוכית, רשות העתיקות

פאן ודיוניסוס על שבר סרקופג, אשקלון, המאה ה־1 עד ה־3 לספירה בקירוב, שיש, רשות העתיקות

בְּרוּכִים הַבָּאִים לְלוֹנְדוֹן

שָׁלוֹם! הִנֵּה אֲנִי שׁוּב. כֵּן, כֵּן, אַתֶּם לאֹ טוֹעִים! זֶה אֲנִי. רֶגַע, אֵיפֹה הַקַּרְנַיִם? אֵיפָה הַזְּנַבְנַב? אֵיךְ הִשְׁתַּנֵּיתִי כָּל כָּךְ? טוֹב, אַל תַּגִּידוּ שֶׁלֹּא הִזְהַרְתִּי אֶתְכֶם! שָׁנִים רַבּוֹת חָלְפוּ מֵאָז שֶׁהִסְתּוֹבַבְתִּי עִם דְּיוֹנִיסוּס בַּיְּעָרוֹת, וּבְשָׁנִים אֵלֶּה כִּמְעַט שֶׁלּאֹ זָכְרוּ אוֹתִי. אֶלָּא שֶׁבֹּקֶר אֶחָד, בִּשְׁנַת 1902 , פָּקַחְתִּי עֵינַיִם וְשׁוּב הָיִיתִי כּוֹכָב! מָצָאתִי אֶת עַצְמִי בֵּין דַּפֵּי הַסֵּפֶר שֶׁכָּתַב גֵּ'יְמְס בַּארִי שֶׁהָיָה מַחֲזַאי וְסוֹפֵר מְפֻרְסָם בְּאַנְגְּלִיָּה. בַּארִי נָתַן לִי חַיִּים חֲדָשִׁים וְגַם שֵׁם חָדָשׁ: פִּיטֶר. פִּיטֶר פָּן.

הֻפְתַּעְתִּי מְאוֹד מֵהַמָּקוֹם הֶחָדָשׁ שֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי בּוֹ — לוֹנְדוֹן הָאַפְרוּרִית וְהַמּוֹדֶרְנִית הָיְתָה שׁוֹנָה בְּתַכְלִית מֵהַנּוֹף הַקָּסוּם שֶׁל יָוָן.

אָמְנָם מַרְאִי הִשְׁתַּנָּה, אַךְ אֲנִי עֲדַיִן אוֹהֵב לִצְחֹק וּלְהִשְׁתּוֹלֵל וְלאֹ תָּמִיד מַקְשִׁיב לַמְּבֻגָּרִים. מְאַיְּרִים רַבִּים צִיְּרוּ אֶת דְּמוּתִי וְכָל אֶחָד מֵהֶם תֵּאֵר אוֹתִי מְעַט אַחֶרֶת, לִפְעָמִים תִּינוֹק וְלִפְעָמִים נַעַר.

פיטר פן הוא התזמורת של הפיות, פיטר פן בגני קנזינגטון, ג‘יימס מת‘יו בארי, איור: ארתור רקהם, לא מתוארך, מוזיאון ישראל, ירושלים: אוסף אגף הנוער

הַאִם אַתֶּם מַאֲמִינִים בְּפֵיוֹת?

כְּשֶׁעָבַרְתִּי לְאַנְגְּלִיָּה הָיִיתִי צָרִיךְ לְהִתְרַגֵּל לְהַרְבֵּה דְּבָרִים, וּבְעִקָּר לַחֲבֵרִים חֲדָשִׁים. דְּיוֹנִיסוּס וְהַסָּטִירִים נִשְׁאֲרוּ בָּעוֹלָם הָעַתִּיק, אֲבָל בְּאַנְגְּלִיָּה לאֹ נוֹתַרְתִּי בּוֹדֵד. פָּגַשְׁתִּי חֲבֵרִים שֶׁאַתֶּם וַדַּאי מַכִּירִים: הַיְּלָדִים הָאֲבוּדִים, בְּנוֹת הַיָּם וְכַמּוּבָן — טִינְקֶרְבֶּל הָפֵיָה.

בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן בְּאַנְגְּלִיָּה אֲנָשִׁים רַבִּים אָהֲבוּ לְטַיֵּל בַּחוּץ, לְהִתְבּוֹנֵן בַּטֶּבַע וְלַחֲקֹר אוֹתוֹ. בִּזְכוּת הַמִּיקְרוֹסְקוֹפִּים כְּמוֹ אֵלֶּה שֶׁכָּאן מַדְּעָנִים הִתְחִילוּ לִרְאוֹת אֶת הַחֶלְקִיקִים הַקְּטַנְטַנִּים שֶׁהָעוֹלָם בָּנוּי מֵהֶם — הֵם גִּלּוּ אֶת הַחַיְדַּקִּים וְטָעֲנוּ שֶׁהַמַּדָּע יָכֹל לִפְתֹּר כָּל שְׁאֵלָה. כָּךְ קָרָה שֶׁפִּתְאוֹם הָיוּ אֲנָשִׁים שֶׁפִּקְפְּקוּ בְּקִיּוּמָן שֶׁל פֵיוֹת, וַהֲרֵי עַד אָז הָיָה בָּרוּר בְּאַנְגְּלִיָּה שֶׁהֵן חֵלֶק מֵהַחַיִּים.

אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ שׁהָפֵיוֹת קַיָּמוֹת! הֵן מִתְגּוֹרְרוֹת בְּתוֹךְ הַפְּרָחִים וְהַצְּמָחִים וְאִם תַּאֲמִינוּ וְתִפְקְחוּ עֵינַיִם לִרְוָחָה אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁתִּפְגְּשׁוּ אוֹתָן.

סִפּוּרָן שֶׁל שְתֵּי בְּנוֹת דּוֹד שֶׁהָיוּ שׁוֹבָבוֹת כִּמְעַט כְּמוֹ הָפֵיוֹת, קישור לסרט

ימין: מיקרוסקופ מתוצרת סייברטאנגליה, 1884, אוסף פרופ‘ יובל גורן, מבשרת־ציון. שמאל: בארץ הפיות: סדרת ציורים מארץ השדונים, איור: ריצ‘רד דויל, שירים: ויליאם אלינגהם, 1875, מוזיאון ישראל, ירושלים: אוסף אגף הנוער

רֶגַע לִפְנֵי שֶׁמִּתְעוֹפְפִים הַבַּיְתָה

כִּמְעַט הִגַּעְנוּ לְסוֹף הַמַּסָּע. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁבַּתְּמוּנוֹת שֶׁמִּסָּבִיב אֲנִי כְּבָר נִרְאֶה לָכֶם בְּדִיּוּק כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם מַכִּירִים אוֹתִי. אַחֲרֵי שֶׁשְּׁמַעְתֶּם אֶת סִפּוּרִי הַמֻּפְלָא אַתֶּם יְכוֹלִים לְהָבִין לָמָּה אֲנִי גָּר דַּוְקָא בְּאֶרֶץ–לְעוֹלָם–לאֹ. מֵהָרֶגַע שֶׁנּוֹלַדְתִּי הָיִיתִי מְיֻחָד, גַּם וְגַם — חֲצִי–אָדָם וַחֲצִי–תַּיִשׁ, וְאַחַר כָּךְ בְּאַנְגְּלִיָּה יֶלֶד שֶׁלֹּא גָּדַל — הַכְּלָלִים וְהַחֻקִּים שֶׁל הָעוֹלָם פָּשׁוּט לאֹ מַתְאִימִים לִי… כָּאן אַף אֶחָד לאֹ אוֹמֵר לִי מָתַי לְהָכִין שִׁעוּרֵי בַּיִת וּמָתַי לָלֶכֶת לִישֹׁן, הַרְפַּתְקָאוֹת וּמִשְׂחָקִים הֵם הָעִקָּר!

כָּל אֶחָד צָרִיךְ לִפְעָמִים לִשְׁבֹּר אֶת הַכְּלָלִים, וְזֹאת הַסִּבָּה שֶׁבְּכָל תְּקוּפָה גִּלּוּ אוֹתִי מֵחָדָשׁ וּבָרְאוּ לִי עוֹלָם מְיֻחָד. אָמְנָם אֲנִי נִשְׁאָר יֶלֶד לַנֶּצַח, אֲבָל אַתֶּם תִּגְדְּלוּ, תֵּצְאוּ לְמַסָּעוֹת וְתוּכְלוּ לִבְחֹר אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁלָּכֶם. אֲנִי בֶּטַח אֲשַׁנֶּה שׁוּב צוּרָה — אֲבָל תָּמִיד אֶהְיֶה כָּאן לְפַזֵּר אַבְקַת פֵיוֹת וּלְהַזְכִּיר לָכֶם עוֹלָמוֹת קְסוּמִים שֶׁאוּלַי שְׁכַחְתֶּם…