מוזיאון ישראל, ירושלים
Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.
עניין של השקפה

עניין של השקפה

הבלוג של מרגו

על קוצו של יוד | פברואר 2019

 

אודה ואבוש, שאפילו שהיצירה הוויזואלית עומדת במרכז חיי כבר שנים רבות, אני עדיין ניגשת מהר מדי לקרוא את הכתובית במקום לעמוד מול היצירה ולתת לה לספר לי את סיפורה. זהו מאבק בין הצורך הטבעי בידיעה ברורה ומיידית לבין היכולת להשתהות במקום רגשי ומבלבל לעיתים, מאבק בין אינטלקט לרגש. אך ישנן יצירות שבהן לא מתקיימת ההפרדה בין המסר הוויזואלי למסר השפתי, הכתוב או המדובר, ולעיתים היצירה היא המילה הכתובה עצמה: על כתובת בת ארבע מילים, החרוטות על חוליה של עמוד המתוארך למאה הראשונה לפנה"ס, אותו מצאו לאחרונה בכניסה לירושלים של ימינו, אפשר לקרוא בקלות רבה: "חנניה בר דודלוס מירושלים". 

תקריב של הכתובת, חוליית עמוד ועליה כתובת בארמית בנייני האומה, ירושלים, המאה ה־1 לפני הספירה, אבן גיר

חוליית העמוד עם הכתובת – מוצג מיוחד באגף לארכאולוגיה - יחידה במינה, מכיוון שבה, בפעם הראשונה, מוזכר שמה של ירושלים בכתיב הכולל את האות י' בין הל' למ' הסופית, כנהוג בימינו. מפתה לדמיין שהכתובת שימשה כשלט בכניסה לסטודיו של הקדר חנניה, בנו של האמן דודלוס - ייחוס שאמנים רבים ביקשו לעצמם, שהרי דדאלוס (דודלוס) היה רב-אמן במיתולוגיה היוונית, צאצא של הפייסטוס האל האולימפי, הנפח הצולע, שלימד את בני האדם את המלאכות.  

לעיתים השפות – הוויזואלית והכתובה - תומכות האחת בשנייה. זה הרעיון העובר כחוט השני במקבץ התערוכות החדשות, שמציגות יצירות מתקופות שונות הפזורות על-פני אגפי המוזיאון. שוטטתי ביניהן תוך תהייה על מערכות היחסים בין השפה הוויזואלית, השפה הכתובה והשפה המדוברת, שלעיתים קרובות הן טעונות ו"נלחמות" האחת באחרת על הבכורה. 

חשיכה עוטפת את חדר התערוכה "לא קם כמשה: הרמב"ם, כתביו וחותמו". היא מעוצבת במינימליזם, מוצגים בה כמה מחיבוריו של הרמב"ם שהועתקו ואוירו במהלך ימי-הביניים המאוחרים באשכנז, בספרד ובאיטליה, והיא גרמה לי להרגיש כאילו אני פוסעת אל תוך תיבת אוצרות. ובאמת, כל כתבי-היד המוצגים בה הם כפנינים שערכן לא יסולא בפז. בעוד הטקסטים שבהם מועתקים שוב ושוב בהקפדה יתרה, האיורים בכתבי-היד משקפים פעמים רבות את התרבות ואת מערכת האמונות והדעות של הזמן והמקום שבהם אויר כתב-היד: כך לוחית הפתיחה בעמוד הראשון של הספר הראשון במשנה תורה – ספר המדע – שהועתק ואויר בצפון איטליה באמצע המאה ה- 15, מציגה את המילה מדע באותיות זהב גדולות על רקע שמיים זרועי כוכבים, ומתחתם יושבים מדענים וצופים בכוכבים בעזרת כלי המדידה שבידיהם. 

משנה תורה, צפון איטליה, 1457 בקירוב, כתב יד בדיו על קלף משובח, טמפרה, עלה זהב וכסף הספרייה האפוסטולית של הווטיקן

האמן עשה חיבור נפלא בין שם הספר – מדע - לבין רעיונותיו של הרמב"ם על הכרת האל דרך חקירה מדעית בעולם. רעיון זה חוזר גם בהומניזם האיטלקי של המאה ה- 15 והוא תבנית נוף מולדתו של האמן - ההומניזם ביקש לחבר בין הסתירה לכאורה שבין האמונה באל, לבין הכרת האל דרך החקירה המדעית (סתירה לכאורה, שהרי האל הוא שברא את העולם ואת חוקי הפיזיקה שבו). בעוד אותיות הזהב מדגישות את שם הספר, האיור מתאר את תוכנו של הספר – חקירת העולם בכלים מדעיים – ובו בזמן מעניק לנו הצצה אל העולם האינטלקטואלי של אנשי הרנסנס האיטלקי בזמן העתקת כתב-היד ואיורו. 

מלאכת הקִטלוּג מסמלת עבורי (ובוודאי לא רק לי) את ההיפך הגמור מאמנות חופשית המבקשת להיות מעבר לכל הגדרה. לכן  תיקיות המשרד הענקיות של ואדים זחרוב ביצירה "תולדות האמנות הרוסית מהאוונגרד הרוסי ועד האסכולה המושגית המוסקוואית", 2003, העומדות במרכז החלל בתערוכה "הניצחון על השמש", תערוכה המספרת את סיפורה של אמנות האוונגרד הרוסי, נראות לי כה מאיימות. התיקיות מזמינות את המשוטט באולם להיכנס לתוכן, ובכך להתפלש בקרביים של הניסיונות של משטרים מסוימים לקטלג אמנים וסגנונות אמנותיים תחת הגדרות מילוליות הגוזרים את גורלם לשבט או לחסד. אמן אחר המוצג בתערוכה הוא אל ליסיצקי, שהכין בשנת 1919 את הספר המאויר חד גדיא. בספר משלב ליסיצקי בין התרבות היהודית לתפיסות האמנותיות החדשות שהוא היה שותף לעיצובן יחד עם מרק שאגאל וקזימיר מלוויץ' בבית-הספר לאמנות שייסד שאגאל בוויטבסק באותן השנים. האותיות הופכות למסגרת לאיור החוסה תחתן, שער לעולם אסתטי, אידיאולוגי ופילוסופי-אוטופי שהוגדר בביטאון קבוצת אונוביס שהקימו בוויטבסק בשנות העשרים המוקדמות של המאה העשרים. נראה שליסיצקי הושפע מאוד משאגאל המוקדם בדימויים ובצבעים, ובארגונם על הדף.  

מבט אל התערוכה (עבודתו של ואדים זחרוב), צילום © מוזיאון ישראל, ירושלים, אלי פוזנר

האוטופיה האמנותית של קזימיר מלוויץ' וחבריו, שביקשה לברוא עולם חדש, מופשט, מטאפיזי מושלם וטהור, מוצאת ביטוי קולי בתערוכה "יוליאן רוזפלדט – מניפסטו" המוצגת באולם הסמוך. באולם ענק פזורים מסכים גדולים ועליהם מוקרנים, בו זמנית, שלושה-עשר קטעים מצולמים המתארים סיטואציות שונות. הקשר בין הקטעים המצולמים מבוסס על הדמות הראשית המופיעה בכולם - השחקנית קייט בלנשט בזהויות שונות. היא נואמת קטעים מתוך מנשרים, אמנותיים ברובם, שנכתבו במהלך המאה העשרים. הסימולטניות של ההקרנות השונות ואופיים הפילוסופי של המנשרים אינם מאפשרים את ההתעמקות בתוכניהם, העומדים בתחרות קשה מול דמותה המהפנטת של קייט בלנשט, ווירטואוזיות הצילום ויופיים של הלוקיישנים השונים (ברלין וסביבתה). 

יוליאן רוזפלדט, מניפסטו, 2015, הגלריה הלאומית הגרמנית, ברלין: רכישה בנדיבות ידידי הגלריה הלאומית, 2014
© Julian Rosefeldt and VG Bild-Kunst, Bonn 2019

אני מצליחה להבין (אולי) את הבלבול רק כשאני יוצאת מן האולם המספק חוויה מורכבת ומרהיבה, וחושבת שיותר מכל, יוליאן רוזפלדט מבקש לערער את מעמדן ואת חשיבותן של המילים הנכתבות או הנאמרות בלהט, בכישרון ו/או באמונה, ומשאיר את הדימוי הוויזואלי כמושל בכיפה.

בדרכי החוצה אני נעמדת מול יצירתו של יוסף קריספל, אחת מן הרכישות החדשות של המוזיאון, "תצוגה (ואטו)". הציור הוא חלק מסדרה שבה קריספל צייר התרשמויות מביקוריו בגלריות ובמוזיאונים שונים בעולם, אין בו לא אות ולא מילה ולא זיקה לשפה הכתובה, ומשום כך מהווה סיום מתאים לשיטוט זה.

יוסף קריספל, "תצוגה (ואטו)" 2010, צבעי-שמן על בד, רכישה בנדיבות קבוצת "כאן עכשיו" לרכישת אמנות ישראלית, ישראל

משולש הרצפה הקטן בתחתית המסגרת מסגיר את תנועתו של האמן כצופה: הוא אינו עומד מול הציור ולוקח את הזמן להתבונן בו, אלא חולף על פניו, תנועתו באה לידי ביטוי בטשטוש האובייקטים בציור עד שהם בלתי ניתנים לזיהוי (ואלוהים עדי שניסיתי...). הרמז היחיד שקריספל נותן לצופה הוא שם הצייר, ואטו (ז'ן-אנטואן), שמת ב-1721 בצרפת, ונמנה באחרית ימיו עם מבשרי הרוקוקו. בציור ישנה סתירה פנימית: קריספל בחר להציג את תנועת עיניו החולפת על פני היצירה תוך שהוא לוכד את התרשמות זיכרונו ממנה, למרות שיש להניח שעמד מולה זמן לא מועט. 

אם הצלחתי היום ללכוד את מבטכם ולבכם מול כמה יצירות, ולו רק לרגעים אחדים עד שייחרתו בזיכרונכם,  די לי.

ד"ר מרגו סטרומזה-אוזן
מרגו בעלת תואר ד"ר בהיסטוריה של האמנות, מרצה, חוקרת וכותבת על אמנות.
uzanym@post.bgu.ac.il