Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.
הניצחון על השמש <br/>גלגולו של האוונגרד הרוסי

הניצחון על השמש
גלגולו של האוונגרד הרוסי


הדור הבא

תוכנית הפרסטרויקה (”בנייה מחדש") שהגה מיכאיל גורבצ’וב, שנבחר למזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית בשנת 1985, הפיחה חיים בממשל הסובייטי ובחברה הרוסית. תוכניתו אמנם נותרה נאמנה לעקרונות־העל הסוציאליסטיים, אולם הציעה חירויות חדשות ועודדה יצרנות ותחרותיות. באווירת הפתיחות והיצירתיות שפשתה, נקרו שפע של הזדמנויות לתערוכות, ואמנים מרחבי המדינה נהרו למוסקווה.

עם התפרקות ברית־המועצות בשנת 1991 קרסו הגבולות בין אמנות רשמית לאמנות לא־רשמית, ובין תתי־הזרמים שבתוכה, ולקדמת הבמה צעדה האמנות העכשווית. בעידן חדש זה מתמקד החלק האחרון בתערוכה. יצירות של אמנים מהדור החדש – ובהם ואדים זחרוב, אנדריי פיליפוב, פבל פפרשטיין, דויד טר־אוגניאן ואלכסנדרה גלקינה – מדגישות את מערכת היחסים המורכבת שלהם עם האוונגרד הרוסי, שאת מסורותיו הם ממשיכים במעין הכרה רוחשת־כבוד אבל לא נטולת אירוניה.

צילום הצבה. ואדים זחרוב, תולדות האמנות הרוסית מהאוונגרד הרוסי ועד האסכולה המושגית המוסקוואית, 2003, עירוב טכניקות, המוזיאון לאמנות מודרנית, פרנקפורט ע"נ מיין, Vadim Zakharov ©

ואדים זחרוב 

ואדים זחרוב הוא אמן מושגי מוסקוואי, אספן אמנות וארכיבאי. הוא השתתף בתערוכות אמנות לא־רשמית משנת 1978, ובשנות ה־80 היה חבר־קבע בתערוכות APTART (שהוצגו בחשאי בדירות של אמנים). ב־1989 היגר לגרמניה והוא עובד בברלין ובמוסקווה.

המיצב ”תולדות האמנות הרוסית מהאוונגרד הרוסי לאסכולה המושגית המוסקוואית” מורכב מחמישה קלסרי ארכיון ענקיים. הראשון הוא ”אוונגרד רוסי: אוטופיה” והוא מנוקב במשולש האדום של ליסיצקי. הכניסה אליו חסומה ומתוכו בוקע קול נחירותיו של אדם ישן. הקלסרים האחרים – המוקדשים לריאליזם סוציאליסטי, לנון־קונפורמיזם, לסוצ־ארט ולאסכולה המושגית המוסקוואית – פתוחים ומזמינים את הצופה להיכנס לתוכם. כך זחרוב מנתק את תנועת האוונגרד מרצף תולדות האמנות הרוסית ואולי רומז בכך שהאוונגרד אינו רלוונטי.

זחרוב בז כאן לכל ניסיון לסווג שיטתית את האמנות ובו־בזמן טוען כי אמנות אינה יכולה להימלט מהשפה הבירוקרטית – ומהצורך בחלוקה לקטגוריות – של התרבות. הקלסרים האדריכליים שלו מקיפים, וכוללים בתוכם את כל סוגי התרבות, ומאזכרים את הרעיון האוטופי של ”הארכיון הנצחי”.

צילום הצבה

פבל פפרשטיין

האמן והסופר פבל פפרשטיין, מנציגיו הבולטים של הדור העכשווי יותר באסכולה המושגית המוסקוואית, שוזר בעבודותיו דימויים ופרשנות טקסטואלית. המיזוג בין החזותי והמילולי נטוע בו מינקות: אביו ויקטור פיבוברוב הוא אמן מושגי ידוע, ואמו אירינה פיבוברובה סופרת ילדים.

פפרשטיין מאמץ את עולם הדימויים המוכר של האמנים המהפכנים מתחילת המאה ה־20 ומדגיש את חשיבותו העולמית של האוונגרד הרוסי. הוא יוצר עולם אוטופי המשלב רכיבים הומוריסטיים ואבסורדיים עם אזכורים לאיקונוגרפיה האוונגרדית, לסמלים סובייטיים, לספרות, לאגדות, לאיורים בספרי ילדים, לגאופוליטיקה ולהיסטוריה. כך לדוגמה באחת מיצירותיו העתידניות ממשלת רוסיה בוחרת באירוניה בניין ענק בדמות קובייה שחורה הקרוי ”מגדל מלוויץ’” למקום משכנה הרשמי.

 

פבל פפרשטיין, התחנה הקומוניסטית ”יופיטר” שנותרה על כנה בשנת 3017, 2017, צבעי־מים על נייר, מוזיאון ישראל, ירושלים: רכישה בנדיבות קרן רות וג’וזף ברומברג וקרן ברברה ויוג’ין שוורץ לרכישת אמנות עכשווית
Pavel Pepperstein. Photo courtesy of Nahodka Arts, London, by Nataliya Tazbash  ©

”ב־ 3017 ייבנה מסוף בין־כוכבי בשם ’יופיטר’ ועיצובו האדריכלי יזכיר את האסתטיקה המאפיינת את האוונגרד הרוסי”.
- פבל פפרשטיין

פבל פפרשטיין, אוֹטוֹסטרדת אל ליסיצקי באלפים ב־2401, 2017 , צבעי־מים על נייר, מוזיאון ישראל, ירושלים: רכישה בנדיבות קרן רות וג’וזף ברומברג וקרן ברברה ויוג’ין שוורץ לרכישת אמנות עכשווית
Pavel Pepperstein. Photo courtesy of Nahodka Arts, London, by Nataliya Tazbash  ©

”הרישום האלפיני מתאר איש זקן ופטפטן בתלבושת של תושבי טירול או הקנטונים שבאלפים השווייציים (מכנסי עור קצרים וכובע מעוטר נוצה). הזקן מראה לנערה בשמלה אדומה מסתורית כביש מהיר הקרוי על־שם אל ליסיצקי ונבנה זה לא כבר, ועיצובו מזכיר את הסופרמטיזם הרוסי. פני הזקן זוהרים מגאווה. אף־על־פי שערכיו הם בוודאי הערכים הפטריארכליים המאפיינים את אותן מובלעות הרריות מבודדות, הוא נהנה בבירור מהקדמה שפולשת אל נוף הולדתו ההררי באופן מוזר ונמרץ כל־כך”.
- פבל פפרשטיין

 

פבל פפרשטיין, אופן התקשורת בשנת 5781, 2017 , צבעי־מים על נייר, מוזיאון ישראל, ירושלים: רכישה בנדיבות קרן רות וג’וזף ברומברג וקרן ברברה ויוג’ין שוורץ לרכישת אמנות עכשווית
Pavel Pepperstein. Photo courtesy of Nahodka Arts, London, by Nataliya Tazbash  ©

”בשנת 5781 יהיו אופנתיות שתי צורות דיבור חדשות וההתנהגויות התואמות להן – דיבור משולש ודיבור מעגלי. הדיבור המשולש יהיה רווח במיוחד בקרב גברים מעל גיל 50. דיבור מעגלי יאפיין נערות צעירות. האיחוד בין גבר בגיל העמידה לבין נערה צעירה ייקרא ’משולש חסום במעגל’”.
- פבל פפרשטיין


דוד טר־אוגניאן ואלכסנדרה גלקינה

דוד טר־אוגניאן ואלכסנדרה גלקינה, מהדור העכשווי של האמנים הרוסים, זכו לחשיפה בינלאומית. הם חיים ופועלים במוסקווה וחוקרים את מהות האמנות מהאוונגרד ועד ימינו, ועבודותיהם משקפות סוגיות חברתיות ופוליטיות.

”הכנופיה 2” נראית ככרזה ענקית, והסצנה המתוארת בה מחזירה את המתבונן אל ימי התעמולה (’אגיטפרופ’) של השנים הראשונות שלאחר המהפכה. צוותי בידור שהיו מורכבים מחובבנים ומאנשי מקצוע נהגו אז להעלות מופעים רב־תחומיים שנועדו להנחיל ערכים חברתיים ופוליטיים חדשים בלבבות. הדמויות מתוארות בקווים פשוטים ונראות כאילו הן מנופפות בנשקן. ההפשטה הגאומטרית המוכרת שלהן היא פרודיה על האידאולוגיה של המהפכה ועל הדוגמטיות האמנותית של האוונגרד ההיסטורי, שבד־בבד רוחשת כבוד למורשתו.

צילום הצבה. דוד טר-אוגניאן ואלכסנדרה גלקינה, הכנופיה 2, 2011, אקריליק על עץ לבוד, קרן סמירנוב וסורוקין לאמנות, מוסקווה
David Ter-Oganyan and Alexandra Galkina ©

אנדריי פיליפוב

אנדריי פיליפוב הוא מנציגיו הבולטים של הגל החדש באסכולה המושגית המוסקוואית, מאז אמצע שנות ה־80. בעבודותיו הוא מרבה לשלב דימויים וטקסטים עם סמלים מוכרים.

”רומא לרומא” ממשיכה את הנושא השולט בעבודתו; היא מנתחת באירוניה את האידאולוגיה הסובייטית, ובתוך כך משתעשעת ברעיון – שמקורו עוד בימי־ הביניים – ולפיו מוסקווה היא ”רומא השלישית”. הביטוי, שמהדהדת בו הסיסמה הסובייטית ”שלום לעולם”, מורכב מעיטים דו־ראשיים קטנטנים – סימן ההיכר הקבוע של פיליפוב. הדמות בת־הכלאיים המרמזת לאימפריות הגדולות – הביזנטית, הרומית, האוסטרו־הונגרית והרוסית – מסמלת את הטוטאליטריזם הסובייטי ויוצרת הקבלה בין אימפריות העבר למעצמות המודרניות.

הרקע לסיסמה ”רומא לרומא” הם שלושת צבעי הדגל הרוסי. דמות אדם קטנה הפוסעת מהרצועה האדומה אל תוך היער הכחול־כהה מייצגת את חוסר הישע של הפרט מול כוחות ההיסטוריה והאידיאולוגיה.

צילום הצבה. אנדריי פיליפוב, 'רימו־רים!' (רומא לרומא!), הדפס־רשת על נייר, 1990,  הגלריה הממלכתית טרטיאקוב, מוסקווה
Andrei Filippov ©


מיכאיל קָרָסיק

המעצב הגרפי והתאורטיקן מיכאיל קָרָסיק היה דמות מפתח בתנועת ספרי־האמן. ”למאשר האמנות החדשה" מוקירה שתיים מהדמויות הכי מעוררות השראה באוונגרד הרוסי: האמן קזימיר מלוויץ’ ומשורר האבסורד דניאיל חארמס. קרסיק מעלה על נס את דמותו של מלוויץ’ בכך שהוא מעמיד את האמן עם יצירתו האולטימטיווית, ”הריבוע השחור”, בהקשר ההיסטורי של שנות ה־20 וה־30. בהדפסי־האבן שלו משובצים ביד אמן דימויים סופּרֶמָטיסטיים והֶדבֵּקים של תצלומים ושל מסמכים היסטוריים. מלוויץ’ מגיע למעמד של אלוהות שלהשפעתה קנה־מידה קוסמי והיא מתפשטת אל עבר העתיד ששאף להביא.

ההנפשה שיצר טָרָס סגיבּנֶב לאלבום של קרסיק מפיחה חיים במלוויץ’ ומוסיפה נופך דרמטי לסידור המחודש להיסטוריה.

מיכאיל קרסיק וטרס סגיבּנב, למאשר האמנות החדשה, 2010, וידאו־הנפשה, 4:55 דק', אוסף האמן, Mikhail Karasik © Karasik: Idea and Script