Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.
הניצחון על השמש <br/>גלגולו של האוונגרד הרוסי

הניצחון על השמש
גלגולו של האוונגרד הרוסי


"הניצחון על השמש",  האופרה

הצגת הבכורה של האופרה ”הניצחון על השמש" ב־1913 בסנקט פטרסבורג סימלה את לידתו של התיאטרון הפוטוריסטי הרוסי, ובעיני יוצריה – ”כוכבי" האוונגרד המובילים – ייצגה את ניצחון האסתטיקה החדשה על מסורות האמנות שאבד עליהן הכלח, את ניצחון הטכנולוגיה והמדע על הטבע, ואת האידיאל האוטופי ליצירת עולם חדש. שורשי הפוטוריזם (מהמילה ”עתיד”) באיטליה; הזרם הדגיש את המהירות ואת הכוח של המכונה, כביטוי לשינויים ולתנועה המתמדת בחיים המודרניים.

על האופרה שקדו המשורר אלכסיי קרוּצ’וֹניך, אשר כתב את הליברית המקוטע שנכתב בשפת ה"זַאוּם" (בעברית מקובל לתרגם ל"איגָיוֹן") - שימוש במילים מומצאות; מיכאיל מַטיוּשין, שהלחין את המוזיקה הנועזת ועתירת הדיסוננסים; וקזימיר מלוויץ’, שעיצב את התלבושות ואת התפאורה הגאומטרית המופשטת.

Kazimir Malevich

קזימיר מלוויץ', רישומי-הכנה לתלבושת לאופרה "הניצחון על השמש" מאת מיכאיל מטיושין ואלכסיי קרוּצ'וֹניך, התיאטרון הפוטוריסטי הראשון, סנקט פטרסבורג, 1913, גרפיט וצבעי-מים על נייר, המוזיאון הממלכתי של סנקט פטרסבורג לתיאטרון ולמוזיקה
ימין: רבים ויחיד, אמצע: האדם החדש, שמאל: הבריון, Photo © The St. Petersburg State Museum of Theatre and Music

בתמונת הפתיחה השמש, שמייצגת את העבר הדקדנטי, נקרעת מתוך השמיים, ננעלת בקופסת בטון ונקברת בלוויה שעורכים לה ”שרירנים מחרתניים", כלומר, השייכים למחר. באחד הרישומים במערכה השנייה (ראו למטה), עוצב המסך בקווי מתאר ריבועיים; לטענת מלוויץ’ עיצוב ההצגה הוביל אותו לגילוי השיטה הסוּפּרֶמָטיסטית וסלל את הדרך להופעת ”הריבוע השחור” האיקוני כעבור שנתיים.

קזימיר מלוויץ', רישום־הכנה של עיצוב במת האופרה "הניצחון על השמש" מאת מיכאיל מטיושין ואלכסיי קרוּצ'וֹניך, מערכה שנייה, תמונה 5, התיאטרון הפוטוריסטי הראשון, סנקט פטרסבורג, 1913, גרפיט על נייר
המוזיאון הממלכתי של סנקט פטרסבורג לתיאטרון ולמוזיקה,  Photo © The St. Petersburg State Museum of Theatre and Music

"התערוכה הפוטוריסטית האחרונה לציורים 0.10"

”אני מבשר התפיסות החדשות באמנות ומנתח המחשבה"
קזימיר מלוויץ’

לתסיסה הפוליטית, החברתית והתרבותית של רוסיה בראשית המאה ה־20 היה ממד אוטופי חזק. קזימיר מלוויץ’ חש שהעולם עובר שינוי קיצוני, הוא ביקש להתאים גם את האמנות למהפך וטען לעליונותם של הצורה והצבע בציור. בהפשטה הגאומטרית הטהורה של הסוּפּרֶמָטיזם, שאותה פיתח לפילוסופיית חיים, הוא ראה שופר לרעיונות מהפכניים ולרדיקליזם יצירתי. בתולדות האמנות המודרנית נחשב הריבוע השחור לרגע מכריע, משום שסימל את סוף שליטת הייצוג הפיגורטיווי באמנות, שנהג מאות בשנים. מלוויץ’ היה משוכנע שמצא את צורת הביטוי המושלמת – שסוף והתחלה, אפס ואינסוף מגולמים בה יחדיו – וכי ממנה יהיה אפשר לפתח הכול מחדש. כאשר הוצג ”הריבוע השחור" לראשונה בדצמבר 1915 ב"תערוכה הפוטוריסטית האחרונה לציורים 0.10", תלה אותו מלוויץ’ בפינתו העליונה של החדר. היות שבבתים רוסיים־אורתודוכסיים נועדה פינה זו לתליית איקונות של קדושים, הוא הפנה את תשומת־הלב למה שנחשב בעיניו לעבודה החשובה ביותר בתערוכה והעניק לה כוח נשגב.

הסוּפּרֶמָטיזם היה הבסיס הרעיוני של הקבוצה רבת־ההשפעה אוּנוֹביס (ראשי התיבות של ”מאשרי האמנות החדשה") שקמה בשנת 1920 בבית־הספר לאמנות בוויטבסק, והוא משך אליו תלמידים נלהבים. הם שילבו את הצורות הסוּפּרֶמָטיסטיות במגוון תחומי אמנות, כך ש"הריבוע השחור", סמלו הלא־מעורער של בית הספר, היה לשם דבר. 

Malevich’s work displayed in The Last Futurist Exhibition 0.10

עבודותיו של מלוויץ' מוצגת ב"תערוכה הפוטוריסטית האחרונה לציורים 0.10", פטרוגרד, 1915. התצלום באדיבות מוזיאון סטדליק, אמסטרדם

ניקולאי סוּיֶטין, הריבוע השחור

אחד מתלמידיו הנאמנים ושותפיו הפעילים ביותר של מלוויץ’ היה ניקולאי סוּיֶטין. הוא היה מקושר לקבוצת אוּנוֹביס החדשנית בבית־הספר לאמנות בוויטבסק, שהתאחד סביב הסגנון הסוּפּרֶמָטיסטי. הריבוע השחור של מלוויץ’ שימש בסיס לאידאולוגיה של המוסד, היה סמלו ועמד במרכז תוכנית הלימודים שלו. אוּנוֹביס שאפו ליישם את השיטה הסוּפּרֶמָטיסטית בחיי היומיום ולקשט בצורות המופשטות את חוצות העיר ויטבסק – את החשמליות, את הרחובות ואת חזיתות הבתים. מלוויץ’ צייר כמה גרסאות ל"ריבוע השחור" במהלך חייו, ובשנות ה־20 המוקדמות יצר סוּיֶטין גרסה משלו לריבוע השחור, כאילו ניסה לפצח את הנוסחה הסוּפּרֶמָטיסטית.

Nikolai Suetin

צילום הצבה

בשנת 1922 עבר סויֶּטין מוויטבסק לפטרוגרד (כיום סנקט פטרסבורג). הוא עבד במפעל הממלכתי לכלי חרסינה וכעבור עשור מונה למנהלו האמנותי (את הצלחות שנראות כאן עיצבו הוא וחברו איליה צ’שניק – אף הוא מתלמידיו הנאמנים של מלוויץ’). עקב מגבלות שהטיל השלטון הסובייטי, נמנע סויֶּטין מהתייחסות מפורשת לסוּפּרֶמָטיזם והתמקד באמנות שימושית. בשנת 1935 מת מלוויץ’, וסוּיֶטין הוא שארגן את הלווייתו והקים לו מצבה בדמות הקובייה הסוּפּרֶמָטיסטית הלבנה ועליה הריבוע השחור. 

Nikolai Suetin

צילום הצבה, ימין: ניקולאי סוּיֶטין, צלחת "שחור ולבן", 1929, חרסינה, אוסף פרטי, Nikolai Suetin © the collector, שמאל: איליה צ‘שניק צלחת "לנין. שנת האבל", 1924, חרסינה, אוסף פרטי

סוּפּרֶמָטיזם

מלוויץ’ ראה בסוּפּרֶמָטיזם שלושה שלבים, אשר השתקפו בציורי הריבועים שלו - השחור, האדום והלבן. השחור ייצג בעיניו את המקור, את ה"אפס מעלות" של הציור, הוא היה סימן לחסכנות ובישר את תחילת האי־חפציות (ההפשטה); הצבע סימל בעבורו את התנועה במרחב; ואילו הלבן טמן בחובו את שיא הסוּפּרֶמָטיזם - אי־חפציות מוחלטת ואינסופיות המרחב.

שני הציורים הסוּפּרֶמָטיסטיים הנראים כאן הוצגו ככל הנראה ב־1915 בתערוכה המכוננת שנקראה ”התערוכה הפוטוריסטית האחרונה לציורים 0.10". ”ארבעה ריבועים" המוצגים כאן הם גרסה של ”הריבוע השחור" בהצבה אלכסונית. היצירות ”סוּפּרֶמָטיזם" ו"קומפוזיציה" מדגימות כיצד העמיד מלוויץ’ צורות גאומטריות צבעוניות בזוויות משתנות לבניית תנועה אנרגטית.

Suprematism

צילום הצבה, קזימיר מלוויץ', מימין: סוּפּרֶמָטיזם, 1915, צבעי־שמן על בד ,מוזיאון איוונובו לאמנות, משמאל: ארבעה מרובעים, 1915, צבעי־שמן על בד, המוזיאון לאמנויות רדישצ'ב, סרטוב

אל ליסיצקי, על שני ריבועים

אל ליסיצקי תמך תמיכה נלהבת בקומוניזם הסובייטי והאמין שהמהפכות החברתיות והפוליטיות של זמנו יביאו ליצירת ”אדם חדש". הספר החדשני על שני ריבועים: מעשה סוּפּרֶמָטיסטי בשישה מבנים שכתב ועיצב נועד להנחיל לדור הצעיר את שפתו המופשטת של הסוּפּרֶמָטיזם - זיקוק האמנות החדשה. הספר עוצב בוויטבסק בשנת 1920 וראה־אור בברלין כעבור שנתיים.

הסיפור על אודות לידתו של עולם חדש ומאבקו בעולם הישן מובא בחסכנות רבה בשישה רצפים באמצעות שני ריבועים באדום ושחור; עיגול אחד; צורות הנדסיות נפחיות וטקסט מינימליסטי בגרפיקה לא־שגרתית. אלה מגוללים את המעשה בריבוע אדום וריבוע שחור הנתונים בתנועה מתמדת, מגיעים מהחלל החיצון ומתרסקים בעולם שחור וכאוטי. ואולם, הריבוע האדום, המסמל את סדר העולם החדש, גובר על הריבוע השחור ומשלח אותו משם.

El Lissitzky Of two squares

אל ליסיצקי, הדפסות־ניסיון לעל שני ריבועים: מעשה סוּפּרֶמָטיסטי בשישה מבנים, הדפס־אבן, 1922, אוסף פרטי, Photo Courtesy of the collector

אל ליסיצקי, פיגורינות

בין מעריציו המושבעים של מלוויץ’, ואולי המסור מכולם, היה אל ליסיצקי - אמן, מעצב, טיפוגרף, צלם ואדריכל. ליסיצקי שאף לפתח את הרעיון של מלוויץ’ לכיוון תלת־ממדי, והמציא את ה"פּרוֹאוּנים" (ראשי תיבות של ”פרויקט אישור החדש"), שבהם ראה ”תחנת מעבר בין ציור לאדריכלות". 

El Lissitzky Figurines

אל ליסיצקי, פיגורינות: עיצוב תלת־ממדי של החיזיון האלקטרו־מכני "הניצחון על השמש", אלבום של 11 הדפסי־אבן, 1923, מוזיאון ישראל, ירושלים

בראשית שנות ה־20 נתן ליסיצקי פירוש מחודש לאופרה הפוטוריסטית הרוסית הראשונה ”הניצחון על השמש" משנת 1913, והגביר את עוצמתה. התלבושות האדריכליות שלו נבדלו במידה רבה מהעיצוב של מלוויץ’, גילמו תפיסה שונה והפכו את החיזיון כולו לעתידני אף יותר. ההפקה ה"אלקטרו־מכנית" שתכנן כללה דמויות, או בשמן המקובל ”פיגורינות" – בובות ענק שנועדו להיות מופעלות באמצעות מנגנונים אלקטרו־מכניים במקום שחקנים בני־אנוש. המיזם של ליסיצקי לא מומש מעולם כי לא הלם את רמת הטכנולוגיה של אותם ימים. מה שנותר להעיד על יוזמתו החדשנית והיומרנית הוא תיק עבודות מ־1923 ובו הדפסי־אבן צבעוניים גדולים של הדמויות העיקריות, 6 מהם נראים כאן.

הפּרוֹאוּנים של ליסיצקי (כאן נראית דוגמה מהאוסף שלנו), שבהם ראה אבות־טיפוס לאדריכלות העתיד, ייצגו את הסינתזה הייחודית לו בין סוּפּרֶמָטיזם לקונסטרוקטיוויזם - סגנון מופשט, שהיתה לו השפעה רחבה על עיצוב, אדריכלות ותעשייה בשנות ה־20 . הגישה ההוליסטית וסדר היום החברתי של הסגנון הלמו את הצרכים של ברית־המועצות בראשית דרכה.

El Lissitzky Proun

אל ליסיצקי, פְּרוֹאוּן, 1920, גואש, דיו, צבע כסף וגרפיט על נייר, מוזיאון ישראל, ירושלים: מתנת אן־מארי וויקטור לבּ, ברן