Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.
בינינו<br>עד כמה אנחנו קרובים?

בינינו
עד כמה אנחנו קרובים?

את מי אני אוהב? ומי אוהב אותי? מערכות היחסים הקרובות שלנו מעסיקות אותנו ואת האמנים שעבודותיהם מוצגות כאן. מהתבוננות ביצירותיהם מתברר שאנחנו מתקרבים ומתרחקים זה מזה, נפתחים ונסגרים שוב ושוב. כמו במגנט, כוחות המשיכה והדחייה מכוונים גם אותנו - מתי כדאי להתקרב ומתי עדיף לשמור מרחק. העבודות מדגישות רגע טעון בין השותפים למפגש ומבטאות את הקשר הרגשי ביניהם באמצעות שפת הגוף והבעת הפנים.  
אלינור קרוצ'י חושפת בתצלומיה רגעי אושר לצד רגעים של כעס, עלבון ופיוס, מרגע הולדתם של ילדיה ועד היום. מצבים אמיתיים ורגישים אלה אינם מופיעים בדרך כלל באלבום המשפחתי.

 למה את לא יכולה להתנהג יותר יפה לאח שלך?, 2012, תצלום צבע משמאל: החיבוק, 2001, תצלום צבע אוסף האמנית

אלינור קרוצ'י
מימין: אהבה, 2011
באמצע: למה את לא יכולה להתנהג יותר יפה לאח שלך? 2012
משמאל: החיבוק, 2001
תצלומי צבע, אוסף האמנית

ורד אהרונוביץ' משחזרת זיכרון ילדות שבו אביה הבטיח שיוריד לה את הירח, ומתבוננת ממרחק על ההבטחה ועל האכזבה ממנה. פסלה של שירה זלוור מציג רגע נוגע ללב של חיבה עמוקה בין סבא לסבתא אשר לאחר שנים ארוכות ביחד עדיין אוחזים יד ביד.

 שירה זלוור, בלי כותרת (זוג מבוגרים), 2015, שעווה, צבע אקרילי, אפוקסי, חוט ברזל ועץ, אוסף האמנית

מימין: ורד אהרונוביץ', אבא מביא ת'ירח, 2016, פולימרים וגוף תאורה אוסף האמנית
באמצע: את הירח, 2007, תצריב, אוסף האמנית
משמאל: שירה זלוור, בלי כותרת (זוג מבוגרים), 2015, שעווה, צבע אקרילי, אפוקסי, חוט ברזל ועץ, אוסף האמנית

בסדרה "חלומות מתוקים" שצילמה דוינה פיינברג, היא מביימת זרים בתפקיד זוגות אוהבים על פי גלויות ישנות. התצלום של מירב הימן לקוח מסדרת ארוחות מבוימות במצבים יוצאי דופן: היא מעמידה את עצמה ואת האורח שלה במצב המאתגר שבו אין מקום לשניהם.  
התצלומים המבוימים שלה ושל פיינברג מתבוננים בקריצה הומוריסטית על המרחק שבין המציאות ובין משפט הסיום מהאגדות "וחיו בעושר ואושר עד עצם היום הזה." 

 דוינה פיינברג זגורי, מן הסדרה "חלומות מתוקים", 2005, הדפסת צבע, אוסף האמנית

מימין: מירב הימן, מן הסדרה "אחות רחמנייה", 2001, תצלום צבע, אוסף פרטי, תל־אביב
משמאל: דוינה פיינברג זגורי, מן הסדרה "חלומות מתוקים", 2005, הדפסת צבע, אוסף האמנית

עינת עמיר, מתי בפעם האחרונה?, 2018, מיצב משתף קהל,

עינת עמיר, מתי בפעם האחרונה?, 2018, מיצב משתף קהל

עבודה זו  נוצרה במיוחד לתערוכה ופועלת באמצעותכם, המבקרים. אתם מוזמנים להיכנס, ללחוץ על הלחצן ולשבת זה מול זה. הקשיבו להנחיות, שתפו פעולה ותוכלו לגלות דברים חדשים על עצמכם ועל הקשר ביניכם. יתר המבקרים יראו אתכם דרך החלון, אך לא יוכלו לשמוע מה אתם אומרים. התאורה בתאים משתנה בהדרגה בהתאם להנחיות ומשקפת בצבעים את השתנות הרגשות. 

עינת עמיר היא אמנית מיצג שחוקרת בעבודותיה תקשורת יום -יומית בין בני אדם. מיצגיה הם מעין מעבדה לחקר הרגשות ובכוחם להפוך את החלל המוזיאלי למרחב אינטימי המוקדש לתקשורת בין-אישית. 

עיצוב תאים: שי עיד אלוני; עיצוב תאורה: יאיר ורדי;תכנות: איתי מטוס
 

48 דק׳

מאיה סמירה וס' האשמי, איראן-ישראל, וידאו, 14:48 דק׳, אוסף האמניות

בעבודתן המשותפת של האמנית הישראלית מאיה סמירה והאמנית האיראנית ס' האשמי, שנפגשו במסגרת לימודיהן בארצות הברית, תומכות השתיים זו בזו ויוצרות מבנה הבנוי על איזון. כל שינוי במאזן התמיכה ביניהן, כל דחיפה וכל הרפיה, עלול למוטט את המבנה המשותף שלהן. צילומן על רקע נוף מדברי מדגיש את הניגוד בין יציבותו האיתנה של ההר ובין האיזון השברירי, שתובע מהן מאמץ הדדי וממושך כדי לשמר את השותפות.

גם אתם מוזמנים לבדוק כמה זמן תוכלו לתמוך זה בזה באותה תנוחה...

 סטודיו אוטומורה

ארווין וורם, בלי כותרת (כפול) 2002, כן, איור הנחיה וסוודר, סטודיו ארווין וורם, צילום: סטודיו אוטומורה

האם פסל יכול ללבוש ולפשוט צורה? ומהם הגבולות בין פסל לפעולה? אלה כמה מהשאלות שהובילו את האמן האוסטרי ארווין וורם, ליצור בעשרים השנים האחרונות פסלים לדקה, שבהם הצופה הופך ליצירת אמנות באמצעות פעולה לא הגיונית שהוא נדרש לעשות עם חפץ יום-יומי כלשהו. מבחינת וורם, החשוב מכול הוא התהליך שבו אנחנו מתבוננים בפעולות יום-יומיות עם חפצים מוכרים באופן מחודש ורענן ומשתחררים מדפוסי חשיבה מקובעים. בפסל "כפול "האמנות והחיים מתאחדים. כאשר תנסו ללבוש יחד אותו סוודר, תוכלו לבדוק בעצמכם, האם טובים השניים מן האחד.