Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.
בינינו<br>יחד ולבד

בינינו
יחד ולבד

מי במשפחה דומה לנו ומי שונה מאיתנו? נדמה שאנחנו מכירים היטב את בני המשפחה שלנו, אך מדי פעם אנחנו מופתעים לגלות פנים אחרות שלהם ונדרשים לנהוג בגמישות, בפתיחות ובסבלנות זה כלפי זה. המפגש היומי של בני המשפחה, שמתרחש לרוב סביב שולחן האוכל, הוא מגרש האימונים החברתי שלנו. זאת ההזדמנות לשוחח, להתעדכן, להתווכח ולחזק את תחושת הקשר. לפעמים אנחנו חיים יחד באותו בית אבל לא בהכרח נפגשים...

כרם נאטור, Heat in My Head (חום בראשי), 2017 , וידאו, 9:39 דק', אוסף האמן וגלריה רוזנפלד

עבודת הווידאו של כרם נאטור מציגה בהומור את האיזון השברירי במערכת היחסים המשפחתית, את התלות ההדדית ואת הציפיות והאכזבות שלנו זה מזה. אדוה קרני ואן בן־אור מתארות רגעים חמימים וקרובים במשפחותיהן.

 אדוה קרני, כבר לא תמיד מנצחת, 2010, צבעי־שמן על פשתן, אוסף האמנית

מימין: אן בן אור, נקודת מפגש, 2016, צבעי־שמן על פשתן, אוסף משפחת בן עמי, הרצליה
משמאל: אדוה קרני, כבר לא תמיד מנצחת, 2010, צבעי־שמן על פשתן, אוסף האמנית

בציור של אלה אמיתי סדובסקי אנחנו מציצים דרך תריסים על בני זוג מבוגרים ששקועים בשיחה עמוקה. כנפי הבז הפרושות מעליהם וחוצות את התריסים מחברות בין פנים וחוץ, מציאות ודמיון. 
נטליה זורבובה מציירת מראה אופייני לתקופתנו: החברים של בתה, היושבים זה לצד זה על הספה, מרוכזים ברובם במסכים ובטלפונים ניידים ומתעלמים מהיושבים לצידם. האם הם מרגישים ביחד או לבד?

 נטליה זורבובה, חופשת קיץ, 2017, צבעי־שמן על בד, אוסף עידית וג'ון איזקסון, תל־אביב

מימין: אלה אמיתי סדובסקי, קדימה, 2011, צבעי־שמן על בד, אוסף האמנית וגלריה גורדון
משמאל: נטליה זורבובה, חופשת קיץ, 2017, צבעי־שמן על בד, אוסף עידית וג'ון איזקסון, תל־אביב

המושג 'לשתף' מתייחס היום בעיקר לתקשורת ברשתות החברתיות, שבאמצעותן ’המושג אנחנו “נפגשים” דרך מסכים עם אלה שאינם לידינו . לעומת זה, בשיחה פנים אל פנים אנחנו יוצרים קשר עין ויכולים לחוש קרבה אמיתית. האם במשפחה שלכם יש זמן שבו אתם מקדישים את מלוא תשומת־הלב זה לזה.

 

 ג'ימי ומישל, 2014,  הדפסת צבען מתשליל 4X5 , גלריה ריק וסטר, ניו־יורק

אריק פיקרסגיל 
מימין: ונדי, בריאן, האנטר והרפר, 2014
משמאל: ג'ימי ומישל, 2014, 
הדפסת צבען, גלריה ריק וסטר, ניו־יורק

הצלם האמריקני אריק פיקרסגיל עוקב אחר תופעת ההתמכרות לטלפון הנייד ובוחן את השפעתה על התנהגותנו החברתית. תצלומיו, המתארים קבוצה של אנשים שבוהים בכף היד שלהם, משעשעים ומטרידים בעת אחת. האם הדבר מוכר לכם?

המכשירים החסרים רק מדגישים את המצב הלא־הגיוני של בני משפחה שיושבים יחד אבל בעצם מנותקים זה מזה. כל אחד מהם קשור במקביל עם אנשים אחרים או עם תכנים אחרים, ובתוך כך פוגע באיכות הקשר עם מי שלידו. המפגש הממשי בימינו נקטע פעם אחר פעם על ידי הודעות טקסט ושיחות. הזמינות המתמדת שלנו מכתיבה תגובות מיידיות, יוצרת רצף של שיחות מקוטעות ומקבילות ולעיתים אינה מאפשרת זמן לחשוב. אם זה המצב בימינו, כיצד ייראו הקשרים בין בני־אדם בעתיד?

דניאל לנדאו, הכנסת אורחים,2018 , מיצב מדיה

דניאל לנדאו, הכנסת אורחים, 2018 , מיצב מדיה

דניאל לנדאו מזמין אתכם להתארח בסלון אחד המשלב סביבת מגורים של שתי משפחות; משפחה ערבית ומשפחה יהודית שמתגוררות בסמיכות אבל הן מנותקות זו מזו, כל אחת במציאות חיים משלה. במשקפי המציאות המדומה שעומדים לרשותכם תוכלו "לפגוש" מקרוב את בני שתי המשפחות ולשמוע מפיהם על המחבר והמפריד ביניהם. המיצב מזמין אתכם לבחון את הפערים בין המשפחות, לדמיין מפגש ביניהן ולחצות את הגבול שבין הממשי לווירטואלי.

דניאל לנדאו הוא אמן מדיה שעוסק בהיבטים החברתיים של מציאות מדומה ובכוחה לסייע בגישור פערים חברתיים, תפיסות זהות וסטריאוטיפים.

תסריט ובימוי: דניאל לנדאו; פיתוח: סמירה סרייה; תחקיר: יאיר שוגרמן; צילום: דוד רודוי; צילום רחפן: אביב קגן; עיצוב חלל: הגר ברוטמן; אביזרים: רון רוכמן; עיצוב תעשייתי: אלעד עוזרי; תכנות: שריה חריף; תרגום: עבד נאטור, סמירה סרייה; בקרת איכות: אמיל לנדאו; מפיק בפועל: שחר מרקוס; הפקה: אקטיביו. תודה למשפחת סאבאטין ולמשפחת אבידן־לוי על הכנסת האורחים
בינינו<br>יחד ולבד