
מתחת לבגדי הכלולות לבשו החתן והכלה תכריכי כותנה או פשתן לבנים, שמיוחסות להם תכונות הגנה, ובהם עטפו לימים את גופם לאחר מותם. התכריכים הם חלק מהנדוניה ומעוטרים במוטיבים המשותפים גם לשמלת הכלולות. המרכזי שבהם הוא דגם לולייני (הנראה גם על מצבות בתטואן) הממחיש את מחזוריות הגורל והחיים, שאמנם יש להם התחלה וסוף, אך בו בזמן הם גם אינסופיים.
מפרסומי מוזיאון ישראל:
יוהס, אסתר (עורכת), ארון הבגדים היהודי מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2014