Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

ה"עלמות" מז'יוורני, אפקט השמש

ה

צרפתי, 1840-1926

ה"עלמות" מז'יוורני, אפקט השמש

צבעי-שמן על בד

גובה 65 ס"מ, רוחב 99.5 ס"מ

עיזבון לולה ד' לסקר, ניו-יורק, באמצעות קרן התרבות אמריקה-ישראל

מס' רישום:

B61.12.1059

אמנויות/אמנות מודרנית

בחלון ראווה של עושה מסגרות בלה-האבר היו תלויים למכירה נופי ים ותמונות חוף של אז'ן בודן ולצדם תיאורים קומיים של טיפוסים מקומיים שצייר מונה. בודן עמד על כישרונו של הצעיר ועודד אותו להתקדם ולעסוק בציור רציני. וכך, בכסף שחסך ממכירת הקריקטורות שלו, יצא מונה בשנת 1859 לפריז והחל ללמוד ציור ולרשום על-פי דוגמנים חיים באקדמי סוויס; שם פגש את פיסארו. בשנת 1861 הופסקו לימודיו כי נקרא לשרת בצבא, אך הוא שוחרר כעבור שנה בגלל מחלה. בשובו לביתו בלה-האבר פגש את צייר הנופים ההולנדי יוהן ברתולד יונגקינד, ולימים זקף לזכותו את "השלמת חינוך העין שלי". בודן ויונגקינד הדגישו שניהם באוזניו את חשיבות הציור בחוץ, בטבע, ולמול הנושא. משחזר לפריז התקבל לסטודיו של שרל גלייר ושם פגש את רנואר, את באזיי ואת סיסלי.

כאמן צעיר בפריז הושפע מונה ביותר מיצירתם של קורבה ומאנה. בשנות השישים של המאה צייר בדים גדולים ושאפתניים בתקווה לזכות בפרסום ובהצלחה בסלון. כבר בשלב זה חתר ליצור אמנות מונומנטלית, שוות ערך לאמנות התלויה במוזיאונים. ציוריו מאותה תקופה שונים מדרך הציור שהיתה מקובלת בזמנו בכך שהוא נמנע במכוון מן הגימור ה"מלוטש" של פני הבד, אלא העדיף למרוח את הצבע במשיכות נמרצות ומוגדרות בבירור, במכחול עמוס צבע. עד סופו של אותו עשור הבשילה בו גישה חדשה ומודרנית לציור, אשר כללה את כל המרכיבים שעתידים היו לאפיין את הסגנון האימפרסיוניסטי.

העשור הבא, שנות השבעים של המאה ה-19, היו שנות התגבשות והתייצבות עקרונות האימפרסיוניזם. אבל בשנות השמונים התעוררה במונה – כמו באחדים מעמיתיו – אי-שביעות רצון מעבודתו והוא החל לחפש דרכים חדשות לבטא הן את מודעותו הגוברת לתנאים האטמוספריים הן את תגובתו האישית אל הנושא. לאטו החל לפתח את הרעיון של ציור בסדרות, כלומר להציג נושא אחד בתנאים שונים של אור ומזג אוויר. הסדרות הללו אפשרו לו להתרכז ב"מעטפת" – במצב האוויר שמסביב לעצמים המצוירים – וכך לבחון לעומקו את רישומו המשתנה. נוסף לזאת, כאשר הוצגה כל הסדרה יחדיו, היא התעלתה למונומנטליות ששאף אליה ובו-בזמן נשארה מודרנית לגמרי בגישתה. סדרת ערמות השחת, שהחל בה ב-1888, היתה הראשונה מבין הסדרות הארוכות הללו שהוצגה יחדיו. אחריה באה סדרת הקתדרלה של רואן מ-1892, ולבסוף סדרות הנימפיאות, שהעסיקו אותו בשלושים השנים האחרונות לחייו.

הכינוי "עלמות" שבשם התמונה שלפנינו מכוון אל אלומות השחת, המשמשות זמנית מחסה לעת מזג אוויר קשה, עד שיערמו אותן לערמה של ממש. התמונה צוירה במישור אז'ו זמן לא רב אחרי שצוירה סדרת הקתדרלה של רואן. אף שגם היא עוסקת באלומות דגן, כמו הסדרה מ-1888, היא שונה ממנה הן בצורת האלומות הן במספרן הגדול. תמונה זו היא אחת משלוש המתארות אותו שדה והזהות כמעט מבחינת הקומפוזיציה, אלא שכאן מרח האמן את הבד בשכבת צבע עבה המשווה לערמות איכות פיסולית המעוררת רושם כמעט מציאותי. מעניין שהאלומות אינן מטילות שום צל ומכאן שהאמן צייר את התמונה בצוהרי היום. מכיוון שאלומות אלו הן מעצם טיבן זמניות, הן לא היו עתידות להישאר בשדה לאורך זמן שיספיק למונה לצייר סדרה ארוכה של מוטיב זה. ייתכן שזוהי אחת הסיבות לכך שהוא נטש את הנושא ולא הוסיף לחקור את אפשרויותיו.

מפרסומי מוזיאון ישראל:

אימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים: ציור ופיסול מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006, עברית / אנגלית

Digital presentation of this object was made possible by:
The Pidem Fund, London