בספרות חז"ל מתייחס המונח 'סבלונות' למתנות שנותן החתן לכלתו-לעתיד. בקרב יהודי גרמניה נפוצו החל במאה ה-16 חגורות-סבלונות: החתן שלח לכלתו חגורה בעלת אבזם זהב, ואילו היא שלחה לו חגורה שבקצהּ אבזם כסף. בני הזוג חגרו אותן מתחת לחופה, ולעתים אף חיברו ביניהן באמצעות חגורה שלישית או בשרשרת. את חגורות הסבלונות עיטרו סמלי אהבה אוניוורסליים כגון שתי ידיים משולבות האוחזות בלב, או דיוקנותיהם של גבר ואישה.
מפרסומי מוזיאון ישראל:
שחר, ישעיהו, אוסף פויכטונגר: מסורת ואמנות יהודית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1981
