Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

אישה מטיילת (הפריזאית הקטנה)

אישה מטיילת (הפריזאית הקטנה)

צרפתי, 1848-1903

אישה מטיילת (הפריזאית הקטנה)

גבס

גובה 27.5 ס"מ, רוחב 6.2 ס"מ, עומק 8 ס"מ

מתנת ויליאם דוניגר ורעייתו, אלמספורד, ניו-יורק, לידידי מוזיאון ישראל בארה"ב

מס' רישום:

B75.0123

אמנויות/אמנות מודרנית

פול גוגן, שקנה את פרסומו כצייר, היה גם פסל מיומן ולפסליו נודעה השפעה חשובה על הפיסול המודרני. הגרסות של "אישה מטיילת" מעשה ידיו מתעדות את חיפושיו אחר סגנון פיסולי חדש; האחת עוצבה בשעווה – האמצעי שהיה חביב על דגה, והשנייה בעץ – האמצעי שגוגן אימץ לעצמו. הגרסות של הפסלון בגבס ובברונזה שבאוסף מוזיאון ישראל נוצקו מפסל השעווה לאחר מותו של האמן. פסל השעווה המקורי הלך לאיבוד, והחתימות על בסיסי הברונזה אינן נראות כחתימתו של גוגן. ממדיו הפנימיים של פסלון הגבס גדולים במעט מפסלון הברונזה ויש עוד הבדלים קלים ביניהם בכמה פרטים. שינויים אלה מצביעים על כך שהם אינם מייצגים שלבים שונים בתהליך יציקה אחד. בכל זאת, שתי היציקות מעידות על הדמיון של "אישה מטיילת" לפסלון בן אותו הזמן של דגה, "נערת בית-ספר", והדבר מעיד על שיתוף הפעולה בין שני האמנים.

בתערוכה האימפרסיוניסטית החמישית (1880), אשר דגה תכנן להציג בה את "הרקדנית הקטנה בת הארבע-עשרה", הציג גוגן דיוקן אקדמי מעודן של אשתו עשוי בשיש. במשך 1880 היו מגעים בין שני אמנים אלה והפסלונים שלהם ממחישים היטב את ניסיונותיהם המשותפים ליצור פיסול אימפרסיוניסטי בתוכנו ובסגנונו כאחד. בפסלון "אישה מטיילת", שהושפע מן המתווים של דגה מ-1879, מנסה גוגן, כעמיתו, לבטא תנועה. הוא ממחיש את תנועת ההליכה על-ידי מתיחת הרגל השמאלית של הדמות עד לפינה הקדמית של הבסיס ואת רגלה הימנית הוא מציב בפינה הנגדית האחורית וכך יוצרת החצאית אלכסון העומד בניגוד לטורסו החזיתי. אפילו כרית האחוריים של החצאית מלוכסנת – כדי להדגיש את תנודות ירכיה של האישה כשהיא צועדת. אולם עיבוד פני השטח מגלה שגוגן חיפש גם סגנון משלו. הוא עיצב בעדינות את פני האישה, את כובעה ואת ידיה האוחזות ארנק קטן, אבל בשמלה ובבגד שמעליה טיפל באופן אימפרסיוניסטי. הקווים החלקים הזורמים מטשטשים את מבנה החצאית ואת כרית האחוריים, והשמשייה מתמזגת כמעט כולה בחצאית עד כי ניתן להבחין בה רק מאחור או מן הצד. הבסיס, בניגוד לדמות, עשוי עץ חטוב בגסות, אף כי בחזיתו בולט קפל אופקי, כעין תשובה לקפלי החצאית מעליו.

בתערוכה האימפרסיוניסטית הבאה, ב-1881, כבר פנו שני האמנים איש איש לדרך משלו. דגה הציג את "הרקדנית הקטנה בת הארבע-עשרה" המהפכנית, העשויה שעווה צבועה ולבושה בבגדים אמיתיים ולה שערות קלועות לצמה, ואילו גוגן הציג שתי עבודות חטובות בעץ. באחת, התבליט "הזמרת", העיבוד הקפדני של הפנים לעומת הרקע המחוספס המחוטב בתנועות גסות, מבשר את המיזוג של המעודן והפרימיטיבי, העתיד לאפיין את חיטובי העץ הבאים של גוגן. העבודה השנייה היתה גרסת העץ של "אישה מטיילת", הנראית בדיוקן של גוגן שצייר פיסארו. הפסל חטוב בתנועות גסות הרבה יותר מן הגרסה בשעווה: הפנים, השיער, הידיים עם הארנק והחצאית מגולפים כולם בקווים תמציתיים, אף שכרית האחוריים מעוצבת ביתר בהירות. התנועה מבוטאת על-ידי הטיית הראש והכתפיים, ואילו הרגליים נעלמות בתוך החצאית הכבדה והחזיתית. פסלון זה מבשר את הכיוון ה"פרימיטיבי" של יצירתו העתידה של גוגן בפיסול.

גרסת הפסל השמורה בשתי היציקות במוזיאון ישראל מתעדת אפוא את השלב האימפרסיוניסטי של גוגן – רגע של חילוף ערכים לפני שמצא את סגנונו הפיסולי הבוגר.

מפרסומי מוזיאון ישראל:

אימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים: ציור ופיסול מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006, עברית / אנגלית

Digital presentation of this object was made possible by:
גב' ג'ואן לסינג, ניו-יורק וירושלים