Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

דיוקן ז'אן

דיוקן ז'אן

צרפתי, 1830-1903

דיוקן ז'אן

צבעי-שמן על בד

גובה 46.4 ס"מ, רוחב 38.4 ס"מ

עיזבון בלאנש ט' וייסברג לידידי מוזיאון ישראל בארה"ב

נחלת הכלל
מס' רישום:

B85.0419

אמנויות/אמנות מודרנית

בעשורים האחרונים של המאה ה-19 חדר הצילום במהירות ותפס את מקומו של הדיוקן המצויר כאמצעי המועדף על הציבור לתיעוד מדויק של דיוקן אישי. גם לאימפרסיוניסטים, שהקדישו עצמם להצגת המציאות האופטית החולפת באופן אובייקטיבי ובלא פרשנות, היו טעמים משלהם להתנגדות אידאולוגית להעמדה המלאכותית של הדיוקן המסורתי. אף על פי כן, כל האימפרסיוניסטים ציירו דיוקנאות. אולם דיוקנאות אלו היו שונים משל קודמיהם, שכן לרוב הם לא צוירו בהזמנה וכמעט תמיד הציגו אנשים שהיו קשורים אל האמנים בקשר אינטימי.

אין להתפלא אפוא שגם פיסארו, שסלד מרגשנות, ממלאכותיות ומסיפוריות, נרתע מציור דיוקנאות בכלל ומן הקלישאות האקדמיות הקשורות בנושא בפרט. במכלול יצירתו, רק פחות מחמישה אחוזים ניתן לתאר כדיוקנאות. עם זה, למרות מספרן המועט, העבודות הללו מציעות לנו תובנה מתמשכת ואינטימית של חיי אמן שהתחמק בכל דרך אחרת מחשיפת איזשהו פן אישי ביצירתו. עם הדיוקנאות של פיסארו נמנים ציורים של ידידיו, קרובי משפחתו ומספר קטן של עמיתים שעמם עמד בקשרי ידידות מיוחדים, כגון סזאן וסיניאק. אבל הרוב המכריע של הדיוקנאות שצייר היו של בני משפחתו הקרובה: אשתו ז'ולי, אמו ראשל ובייחוד ילדיו, שאליהם היה תמיד קרוב ביותר. היה זה אך טבעי לפיסארו להשתמש בקרובים אליו כדוגמנים, ולדיוקן המצויר המתעד את ילדיו הגדלים היתה מן הסתם משמעות אישית בעיניו.

ילדי פיסארו (היו לו שמונה ילדים; שלושה מהם מתו בצעירותם) היו בוודאי עליזים ומלאי מרץ לא פחות מילדים אחרים, אולם התכונות הללו אינן באות לידי ביטוי בדיוקנאותיהם. בדרך כלל הם מצוירים בתוך הבית, מבודדים לפני קיר או בפינת חדר, וגם כשהם עסוקים בפעילות כלשהי, הרי זו פעילות שאין בה תנועה, בעיקר קריאה או כתיבה. עיסוקים שקטים כאלה, שהדוגמן יושב בהם בלי נוע ועם זה בתנוחה טבעית, משמשים לאמן בדרך כלל עילה סבירה להציג דמויות שקועות בעצמן ומנותקות. לפיכך נראים ילדי פיסארו לעתים קרובות מכונסים בעצמם, תפוסים בשֹרעפים, כאילו אינם מודעים לנוכחותו של האמן או של הצופה.

הציור "דיוקן ז'אן" מתאר את ז'אן מרגריט אווה, בתו היחידה של פיסארו שנותרה בחיים, שנודעה בשם החיבה קוקוט. היא נקראה על שם אחותה הבכורה ז'אן ראשל, ששם החיבה שלה היה מינט, אשר הלכה לעולמה בשנת 1874 בהיותה בת תשע ממחלת כלי הנשימה. קוקוט נולדה ב-1881 ובתמונה שלפנינו היא כבת שתים-עשרה, על סף הבגרות המינית. היא לבושה שמלה צהובה ורחבה וארוכת שרוולים ובחיקה שמיכה סגלגלה. ראשה מוסב בזווית "שלושה רבעים", תנוחה שהיתה חביבה על פיסארו בציורי דיוקן. הטיית ראש קלה זו מרחיקה את הנושא מן הצופה, ובתוך כך מאפשרת לנצל היטב את המשחק העדין של אור וצל על תווי הפנים. שרידי הסגנון הניאו-אימפרסיוניסטי של פיסארו ניכרים עדיין בסולם הצבעים הססגוני, בניגודי הצבע הבולטים וברקע העשוי בחלקו משיכות מכחול צפופות, מעשה שתי וערב.

מפרסומי מוזיאון ישראל:

אימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים: ציור ופיסול מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006, עברית / אנגלית

Digital presentation of this object was made possible by:
The Pidem Fund, London