Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

גבר שבור אף

גבר שבור אף

צרפתי, 1840-1917

גבר שבור אף

ברונזה

גובה 26 ס"מ, רוחב 21 ס"מ, עומק 23 ס"מ

מתנת סם וייסבורד, לוס-אנג'לס, לידידי מוזיאון ישראל בארה"ב, לזכר אמו האהובה גולדי וייסבורד

מס' רישום:

B86.0931

אמנויות/אמנות מודרנית

אוגוסט רודן, הידוע שבין פסלי המאה ה-19, היה מהפכן בניסיונותיו לבחון את אפשרויות ההבעה הגלומות בצורת הגוף האנושי. הקומפוזיציות הדינמיות שלו, טיפולו החופשי בחומרים והצגת הגוף במקוטע השפיעו השפעה עמוקה על אמנות המאה ה-20.

רודן, שנולד ב-1840 במשפחה דלת אמצעים, החל ללמוד רישום ופיסול בפטיט אקול, בית ספר שהכשיר נערים לעבודה בתחום האמנויות הדקורטיביות. בהגיעו לגיל שבע-עשרה, ועד שמלאו לו תשע-עשרה, ניסה פעמים אחדות להתקבל לבית הספר היוקרתי אקול דה-בוזאר, אבל תמיד נדחה. מאחר שהלימודים בבית ספר זה נחשבו בזמנו שלב הכרחי בדרך להצלחה אמנותית בצרפת, גרמו דחיות אלו לרודן אכזבה עמוקה בראשית דרכו. בשנים 1859–1870 שימש אפוא אומן בסדנתו של הפסל האקדמי ויצרן החרסינה אלבר-ארנסט קרייה-בלוז, ושם יצר חפצים דקורטיביים ופריטי עיטור אדריכליים.

"מסכת האיש בעל האף השבור" היתה יצירתו הפיסולית החשובה הראשונה של רודן. "המסכה הזאת," אמר פעם, "קבעה את כל מהלך עבודתי בעתיד. זו היתה עבודת העיצוב הטובה הראשונה שעשיתי בחיי... בכל דבר שעשיתי, העמדתי את המסכה הזאת לנגד עיני." האמן בן העשרים ואחת יצר את הפסל בסטודיו הראשון שלו במשך שמונה-עשר חודשים של עבודה בתנאים קשים. "החורף באותה שנה היה קר במיוחד," נזכר, "ולא יכולתי להדליק אש בלילה. 'האיש בעל האף השבור' קפא והחלק האחורי של ראשו התפרק." אולם הוא עמד על איכותו האקספרסיבית של ראש קטוע ובלתי גמור זה והפך את התאונה ליתרון אמנותי.

הדוגמן ששימש את רודן לפסל היה בעל מלאכה אחד בשכנותו, ביבי, שפניו היו חבולים לגמרי. מפליא הדבר שהיצירה הגמורה דומה ביותר לדיוקנאות של מיכלאנג'לו והיא בבחינת מחווה לאמן זה – האיש בעל האף השבור המפורסם ביותר בתולדות הפיסול. הראש, המוטה קלות הצדה, והפנים האי-סימטריים, הנתונים במסגרת של תלתלים פרועים, משווים לפסל רוח חיים ונימה של פתוס. דומה שרודן הזדהה עם סבלו וכאבו של האיש, שידע מניסיונו האישי אבדן ועוני. בהתעלמו מן הנוהג המקובל להוסיף לדיוקן כתפיים וחזה, כיוון רודן את הצופה להתרכז בפנים לבדם. ארשת הפנים של הדמות שיצר, על אף פגימותיה הפיזיות, מעוררת כבוד, והסרט הצר שמסביב לראש מצביע על מקורות השראה עתיקים. אכן, הפסלים הקלסיים שבלובר, שרודן למד אותם בעיון, היו גם הם לא פעם פגומים, ובייחוד באזור האף. הבליטות והשקעים הרבים שעל פני ביבי, וכמוהם השיער והזקן, משקפים את חיבתו של האמן כבר בשלב מוקדם זה למשטחים מחוספסים, היוצרים אזורי בהירות וביניהם שטחי צל.

רודן ניסה פעמים אחדות להציג את "האיש בעל האף השבור" בסלון הפריזאי, אך לא הצליח. רק בשנת 1875 התקבלה לבסוף הגרסה הקלסית יותר של הפסל, שיצר בשיש. מכל מקום, עם השנים היה הפסל לאחת מיצירותיו הנודעות ביותר של רודן.

מפרסומי מוזיאון ישראל:

אימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים: ציור ופיסול מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006, עברית / אנגלית

תערוכות:

אוגוסט רודן – טולוז לוטרק: אשפי ההבעה, מוזיאון ישראל, ירושלים, 22/12/2019 - 10/05/2020

Digital presentation of this object was made possible by:
The Pidem Fund, London