איטלקי (יליד ארגנטינה), 1899-1968
תפיסת חלל
צבעי-מים על בד
גובה 66 ס"מ, רוחב 55 ס"מ
מתנת ברברה לוינסון, ניו-יורק, לידידי מוזיאון ישראל בארה"ב
B95.0606
לוּצ'וֹ פוֹנטנה, בנו של פסל, עסק בראשית עבודתו בפיסול בלבד. ב-1948 החל לנקב ואז לחתוך את בדי הציור שלו, וליצור את מה שכינה תפיסה מרחבית. בשחררו את הבד מתפקידו הדו-ממדי המסורתי הוא יצר שפה ציורית חדשה, שלפיה אין מציירים עוד אשליה של חלל כי אם יוצרים חלל ממש.
החתכים נעשו בפעם הראשונה ב-1958 והם מדגימים את עבודתו הבשלה של פונטנה. המשטח הטהור בצבע אחיד מנוטרל ברגע שהחתכים מאפשרים לחלל שברקע לחדור לתוך היצירה. כמו בקליגרפיות דיו ממזרח אסיה – החיתוכים המדויקים תוכננו מראש והם אינם הפיכים. בעת התבוננות ביצירות, המוח משחזר את אבחות הסכין ונוצרת אסתטיקה חדשה באמצעות ההרס. כמו שאמר האמן עצמו: "כאמן העובד על הבדים המוכנים שלי, אינני רוצה ליצור תמונה, אני מבקש לפתוח חלל, ליצור ממד חדש לאמנות".
קמיאן-קשדן, עדינה (עורכת), מפגשים מודרניים: ציור ופיסול מן המאה ה-20 במוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010
