צרפתי, 1861-1944
הרמוניה
ברונזה
גובה 153 ס"מ, רוחב 37 ס"מ, עומק 32 ס"מ
מתנת דינה וירני, לוסיין מאיול וידידי בית-הנכות בצלאל, פריז
B65.0140
הפסל "הרמוניה", שיצר מאיול בשנותיו האחרונות, מתאר דמות נשית, אשר בניגוד לדמות הגברית ומלאת העצמה של "פעולה בכבלים", הריהי קטנה ועדינה. היא מבוססת על דמותה של דינה ויירני, דוגמנית צעירה ממוצא רוסי. במכתב ששלח לה מאיול בראשית שנות השלושים בהמלצת חבר משותף, הוא כתב: "עלמתי, שמעתי שאת דומה ליצירה של מאיול או רנואר. אני אסתפק ברנואר." בתגובה, הגיעה ויירני לביקור אצל האמן בכפר הולדתו, שבו מצא מקלט בעת מלחמת העולם השנייה, ובמהרה היתה לדוגמנית החביבה עליו ועוררה אותו לפרץ מחודש של יצירתיות.
"הרמוניה", יצירתו האחרונה של האמן שמעולם לא הושלמה, היא בבחינת סיכום של ארבעים שנות עשייה ברוח של שלווה, פשטות ופישוט. אחד ממאפייניו הבולטים של הפסל הן הזרועות הקטועות, המסגירות את השפעת הקיטוע של רודן, אלא שלא כמותו, השבר איננו אקספרסיבי אלא עדין ואסתטי, והוא שונה בכך גם מן השבר הדרמטי של גפי "הלוחם" של בורדל. בפסל זה, הבוחן את המוסכמות המשתנות של יופי ואידאליזציה, מעמת מאיול את השלם מול הקטוע, את הקלסי מול המודרני. ואכן, הדמות חסרת הזרועות מעלה על הדעת את פסלי השיש הקלסיים, מורשת מפוארת מן העולם העתיק, ששרדו והגיעו לידינו נטולי גפיים.
אף שמאיול יצר ל"הרמוניה" פסלי הכנה רבים, הוא לא הספיק להשלימו משום שנפטר לפתע בספטמבר 1944, לאחר שנפצע בתאונת דרכים בדרכו לבקר את ידידו ראול דופי. כעבור חמישים שנה חנכה דינה ויירני לזכרו את מוזיאון מאיול בפריז, המכיל רבים מהפסלים שיצר במרוצת חייו בחיפושו המתמיד אחר בהירות, יופי והרמוניה.
Spitzer, Judith, The Billy Rose Art Garden, The Israel Museum, Jerusalem, 2004, English
אימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים: ציור ופיסול מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006, עברית / אנגלית
