Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

טבע דומם

טבע דומם

צרפתי, 1848-1903

טבע דומם

צבעי-שמן על בד

גובה 45.5 ס"מ, רוחב 61.3 ס"מ

מתנת יד הנדיב, ירושלים, מאוסף מרים אלכסנדרין דה-רוטשילד, בתו של הברון הראשון אדמונד דה-רוטשילד

מס' רישום:

B66.1041

אמנויות/אמנות מודרנית

בשנת 1899 ילדה אהובתו של גוגן, פהורה, בן והילד הזה נתן לאמן תקוות חיים חדשה. לאחר חודשים של חוסר מעש בגלל עוניו ובריאותו הלקויה, חזר גוגן שוב לצייר. הוא גמר במהירות את הבדים שהיו ברשותו ופנה לגילוף חיתוכי עץ ולכתיבת מאמרים סטיריים בעיתון מקומי ובביטאון שהוציא לאור בעצמו. כשהגיעו אליו בדים חדשים מצרפת, החל שוב לצייר במשנה מרץ.

את ציור הטבע הדומם הזה על בד יוטה גס צייר גוגן מן הסתם בחודש אוגוסט, כשאזל מלאי הבדים שלו. בתמונה נראים קומקום וקנקן המפרידים בין קבוצת הפירות המונחת בצלחת ובין הפירות המונחים על מפת השולחן המכסה את השידה. מאחוריהם תלויה יריעת "פאריאו", בד שילידי טהיטי עוטפים בו את גופם. עלי הצמחים המודפסים על ה"פאריאו" והפרחים שעל מפת השולחן מתמזגים בתוך הרקע שלהם, בעוד הצבעים החמים של הפירות ושל השידה עומדים בניגוד לקרירות צבעי שאר הציור. מקור ההשראה הבולט ביותר לציור זה הוא "טבע דומם עם קערת פירות" של סזאן מ-1877–1879, תמונה שבה פירות ועצמים דומים מונחים על שולחן שמאחוריו רקע דומה.

אולם ציורו של גוגן אינו כה פשוט כפי שנדמה אולי במבט ראשון. אותה תמונה של סזאן היתה שייכת לגוגן והוא נדר שלא למכור אותה אלא אם כן יהיה במצוקה נוראה. מצב זה הגיע ב-1898, ובמשך כל שנת 1899 הוא חיכה לשווא להגעת הכסף שאמור היה לקבל ממכירתה. ציור הטבע הדומם שלו הוא אפוא מחווה לטבע דומם של סזאן, שעתה אבד לו לבלי שוב. אבל, מצד שני, גוגן הרגיש שסזאן זכה לתהילות ולתשבחות מידי חברים ומבקרים כאחד, ואילו החידושים שלו נשכחו. ביולי 1899 הוא ציטט אותם בלעג מר: "סגנוני נולד מסזאן, מוואן-גוך, מברנאר... איזה חקיין מוכשר אני". וכך, בעודו מצייר מחווה לסזאן הריהו גם מתחרה בו – בהדגשת היסודות שהם שלו במובהק. בציורו של גוגן מודגשת העגלגלות המעידה על נפח העצמים, כולל גומחות השידה, והפרספקטיבה הנכונה שלו מנוגדת לעיוות הייחודי בתמונתו של סזאן. כדי להדגיש את גישתו הסימבולית, הוא חוזר ומבליט את המספר 3, כפי שעשה בציור "טבע דומם עם שלושה כלבלבים" מ-1888: יש כאן שלושה כלים, שלושה פירות בצלחת ושלושה פירות על המפה, שלושה עלים ברקע ושלוש גומחות בשידה. זאת ועוד: הוא מרמז על מציאות שמעבר לתמונה בציירו את ברק החלונות המשתקפים על פני הקומקום, את הצמחים שעל ה"פאריאו" כאילו הם צפים בים, ואת הפרחים שמסביב לקומקום הוא מטשטש עד כי אין לדעת אם הם פרחים אמיתיים או רק חלק מן המפה. הוא יוצר גם משחקים משעשעים בין החפצים השונים: זרבובית הקומקום כאילו נתקעת לתוך הפרי שמאחוריה, ואילו הצמח שליד הקנקן כמו "מדגדג" אותו. ולבסוף, הקומפוזיציה שלו חסרה יציבות: השידה נוטה שמאלה עד כי דומה שהחפצים המונחים עליה עומדים להחליק למטה, ובייחוד בולט הדבר בפרי הנקטע על-ידי שולי התמונה בשמאל. זוהי קומפוזיציה יוצאת דופן בין ציורי הטבע הדומם שצייר בטהיטי, שהם לרוב מאוזנים ויציבים.

כמה מן היסודות האלו משקפים את מצבו של גוגן: הוא, פהורה ותינוקם מהווים משפחה של שלושה; יש להם פרחים ופירות, אך הוא פסימי וחסר ביטחון בתקופה זו בשל מחסור בכסף ומצב בריאות גרוע.

מפרסומי מוזיאון ישראל:

אימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים: ציור ופיסול מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006, עברית / אנגלית

Digital presentation of this object was made possible by:
The Pidem Fund, London