על מנת לשמור על בריאות המבקרים, ובהתאם להנחיות התו הסגול, נקפיד לחבוש מסכות, למדוד חום ולשמור על ריחוק חברתי. אנו מאחלים לכם ביקור מהנה.

כשיעקב קאופמן רואה חוט ברזל, אטב כביסה או סתם נייר לבן, וכשנקרות בדרכו פיסות עץ שהושלכו מנגרייה או יריעות מתכת שנותרו מאחור, הדמיון שלו מתחיל לפעול במהירות, ומי שעומד לידו יכול לשמוע את הגלגלים מסתובבים בראשו. בכל חומר ובכל שארית הוא רואה דמות אדם קטנה של גבר, אישה או ילד. קאופמן לוקח לידיו את פיסות העץ או הקרטון, קודח עין, חותך פה, מכופף יד, משחיל חרוז, והוֹפּ – יוצר דמות.  חִירִיק-חִירִיק, וָו פָּתוּחַ, מֵירְכָאוֹת וְסִיר נָפוּחַ, סָמֶךְ סָמֶךְ קו כָּפוּף -  וַהֲרֵי לָכֶם פַּרְצוּף!  

רועי צאן, חקלאים החורשים בשדות, דייגים השבים לחוף מהים הסוער – ולהעצמת הדרמה גם נשותיהם וילדיהם הממתינים להם בציפייה דרוכה – הם גיבורי הציורים בתערוכה, וברבים מהם ניכרת אהדת האמנים לדמויות קשות־היום הללו.