נוף חייה

אמנית: אנה טיכו

יותר ממאה שנים חלפו מאז שאנה טיכו ירדה מן האוניה בנמל יפו. "ממבט ראשון נקשרה נפשי לאהבה את הארץ", כתבה מאוחר יותר על הרגע ההוא, והוסיפה: "אהבה זו רק התחזקה, והרצון לבטא אותה ולבטא את רוחה של ירושלים מילא את חיי". 
האהבה הגדולה לארץ ישראל, ובמיוחד לירושלים על נופיה ואנשיה, עומדת במוקד תערוכה חדשה בבית טיכו. התערוכה פורשת את יצירתה המגוונת של הציירת המחוננת לאורך 70 שנה - מימיה כנערה בווינה של ראשית המאה העשרים ועד לעבודותיה המאוחרות בירושלים, כשהיא כבר אמנית מוערכת בארץ ובעולם. 
"התערוכה נותנת הזדמנות להעמיק ביצירתה של טיכו ולבחון את תמורות הזמן בעבודותיה, תוך שימת דגש על יצירות מופת מכל אחת מהתקופות המאפיינות את עבודתה", אומרת תמנע זליגמן, אוצרת התערוכה.  
אנה טיכו נולדה בשנת 1894 בבּרנוֹ, בירת מורביה, שהייתה חלק מן האימפריה האוסטרו-הונגרית. היא החלה ללמוד אמנות בגיל 15, אחרי שמשפחתה עברה להתגורר בווינה שהייתה אז מרכז התרבות של אירופה וכן מרכז של פעילות אוונגרדית. 
התערוכה עוברת בין התקופות וסגנונות הציור השונים של טיכו במהלך השנים, מציוריה הראשונים, שנוצרו בווינה בראשית המאה ה-20; דרך הרישומים הקטנים של נופי ארץ ישראל בפחם, בעיפרון ובצבעי-מים; הציורים המתמקדים בירושלים, אנשיה והנופים הסובבים אותה; ועד לסדרת רישומי עירום, ציורי פרחים בצבעי מים על גיליונות נייר גדולים, ורישומי פסטל צבעוניים ואקספרסיביים של הרי ירושלים שיצרה בשנות השבעים. 
"ההתפתחות הסגנונית של טיכו נעה מהנטורליסטי והמפורט אל המופשט והאקספרסיבי", אומרת זליגמן. "ההתפתחות הזו ניכרה גם במגוון החומרים שציירה בהם במהלך השנים ובהם דיו, גרפיט, פחם, צבעי מים, גירי פסטל ושמן".  
בשנת 1980 הוענק לאנה טיכו פרס ישראל על תרומתה לאמנות, ובאותה שנה היא נפטרה ונטמנה לצד בעלה בהר המנוחות. 
התערוכה נחתמת בעבודת וידאו חדשה "אילו אהבת אותי ואילו" של האמן דוריאן גוטליב שצילם את הנופים שנשקפו מבעד לחלון הרכבת במסע מבית שמש לירושלים - נופי אנה טיכו של הרי ירושלים בתנועה.

לבית טיכו

למעלה: אנה טיכו, מתווה צבעוני, שנות ה-70 פחם ופסטל על נייר