Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

מסכות:
מיתוסים לובשים חיים


תצוגה מיוחדת

    01 ינו' 2020
  • אוצרת: איבון פלייטמן
  • מעצבת: רבקה מאיירס
  • האולם לאמנות יבשת אמריקה על שם ארנולד מרמונט
  • מסכות

מסכות הן רכיב מרכזי בתרבותם של תושבי אמריקה זה 3,200 שנה. השימוש בהן לא פסק גם אחרי כיבוש אמריקה בראשית המאה ה-16 ואף לא בתקופה הקולוניאלית, עם כפיית הנצרות על עמי האזור. מסכות עץ משמשות עד ימינו במקסיקו בטקסים כנסייתיים בעליות-לרגל המוניות לכבוד מריה אם ישו, "הבתולה מגואדלופה", וקדושים אחרים.

בתקופה הארוכה שלפני גילוי אמריקה נעשה שימוש יומיומי במסכות מחומרים שונים, ממסכות קטנות שנתלו על החזה ועד מסכות קסדה לקרב, וכן מסכות ששימשו כוהנים בטקסים ובטקסי ריפוי ומסכות שלבשו אצילים כמעין תו-היכר. באזור המאיה קישטו מסכות כבירות של אלים את הפירמידות, ובאזורים אחרים הונחו מסכות כבדות על פסלי האלים.

תושבי אמריקה האמינו שהמסכה – גם אם אינה מולבשת על הפנים – מגנה עליהם. כוהני הדת השתמשו במסכות כדי לזמן את כוחות האלים ובלוויותיהם של בני האצולה. כאשר לוחמי העילית של הצבא האצטקי יצאו לקרוב, הם עטו מסכות יגוארים ונשרים, כדי שכוחותיהם המיוחדים של בעלי-החיים האלה יחזקו אותם ויגנו עליהם.

לאחר כיבוש אמריקה השתמשו הכמרים במסכות כדי ללמד את הנצרות בטקסים ובהצגות של סיפורי התנ"ך והברית החדשה. מכאן והלאה החל תהליך ממושך של סינקרטיזם דתי ותרבותי: שילוב אמונות, סמלים ומנהגים מתורות שונות שהוביל למיזוג הדתות שרווחו באמריקה עם הדת הנוצרית. במקביל, שונו גם מאפייני המסכות: גון העור התבהר, נוסף זקן ואומצה דמותו של השטן. לעיתים קרובות שיקפו מאפיינים אלה דווקא את ההתנגדות לנצרות. בתערוכה מוצגות מסכות קדומות ומסכות שיצרו אמנים עממיים במהלך 500 שנה של סינקרטיזם.

 

בראש העמוד: 
מסכת פני אדם-לטאה, גררו, מקסיקו, 1980, מתנת דורית אזוב,  מבשרת ציון