Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

כריסטיאן בולטנסקי

ימי חיים

    01 יוני 2018 - 03 נוב' 2018
  • אוצרות: לורנס סיגל ומירה לפידות
  • מעצבים: שירלי יהלומי ואלירן משאל
  • אולם ע"ש רנה (פיש) ורוברט ליוון
אמן: כריסטיאן בולטנסקי

"חלק מרכזי בעבודתי היא העובדה שכל אדם הוא מיוחד, אחד ויחיד וחשוב, שכל אחד סופו להיעלם. רובנו נשכח בחלוף שני דורות, עם לכתם של הקרובים לנו" (כריסטיאן בולטנסקי)

כריסטיאן בולטנסקי, מהאמנים החשובים הפועלים היום, חוזר למוזיאון ישראל כדי להציג תערוכה נרחבת המקיפה את עבודתו לאורך שלושים שנה; "ימי חיים" היא תערוכה רטרוספקטיבית המזמנת חוויה חזותית ורגשית עמוקה, שראשיתה אפלה וסופה אור וגאולה. התערוכה משלבת יצירות מוקדמות ומכוננות של בולטנסקי שהוצגו במוזיאונים החשובים בעולם לצד עבודות חדשות, שחלקן נוצרו במיוחד למענה.

המבקרים בתערוכה יעברו במסלול הרטרוספקטיבי העובר בין יצירות רבות ומסעירות:
שעון עצר דיגיטאלי שסופר ללא הרף את השניות מרגע הולדתו של האמן; המיצב "מנויי הטלפון" - ספריה גדולה של ספרי טלפונים ישראליים מ-50 השנה האחרונות, המהווים מעין ארכיון ישראלי מרתק; הקרנת וידאו עצומה שבה מופיעים 300 פעמוני רוח יפניים שהוצבו על רקע נופי ים המלח, ערוכים לפי מפת הכוכבים בליל הולדתו של האמן; הר מוזהב בגובה 5 מטרים המצופה כולו שמיכות מילוט מנצנצות.

"בחומרים צנועים וברגישות נדירה לכוחם של דימויים, גוף העבודה של בולטנסקי מציע חוויה רגשית יחד עם עיסוק מורכב בטיבו החמקמק של הזיכרון, הפרטי והקולקטיבי", אומרת מירה לפידות, שאוצרת את התערוכה יחדיו עם לורנס סיגל (פריז). "בולטנסקי אינו חדל מלשאול שאלות שבבסיס החוויה האנושית - מה יישאר מאתנו אחרי לכתנו? איזו חובה מוסרית מוטלת עלינו לזכור את מי שחי, אהב, פחד וקיווה בעולם הזה?".

אחת העבודות הידועות ביותר של בולטנסקי העוסקת בשאלות מעין אלה, היא "ארכיון הלב": מאות אלפי הקלטות של פעימות לב שהוקלטו בחדר הקלטה שהאמן מציב בכל תערוכה שבה הוא מציג. המבקרים בתערוכה "ימי חיי" יוזמנו אף הם להקליט את פעימות ליבם בחדד הקלטה שיוקם ביציאה מהתערוכה, ובכך להצטרף אל מאות אלפי הלבבות הפועמים ב"ארכיון הלב", הנמצא באי טשימה שביפן.

 

כריסטיאן בולטנסקי בתערוכה


מזבח לבית-הספר התיכון ע"ש חיות

1987, קופסות פח, תצלומי שחור-לבן, מנורות, חוטי חשמל

באמצעים צנועים מאוד – מנורה, תצלום וקופסות פח ישנות של ביסקוויטים - ובהצבה פשוטה והדוקה יוצר בולטנסקי מעין מזבח או אנדרטה לאלה שאינם עוד. מקור התצלומים בעבודה זאת הוא תמונת מחזור של תלמידי בית-הספר היהודי בווינה ע"ש צבי פרץ חיות משנת 1931. בולטנסקי צילם מחדש והגדיל את פניהם של ארבעה מהבוגרים, מסגר אותם, וקבע במרכז המצח שלהם מנורה כאילו היו מטרה לירי. שני פרטים מרמזים על הקורבנות שהועלו על ה"מזבח" הזה: פני הדמות מימין מוטים בזווית דומה לזו של ציורי קדושים מעונים במסורת הנוצרית, והתצלומים המטושטשים של כולם, עם ארובות העיניים שנראות ככתמים שחורים והצללים הכבדים סביב הפה, מזכירים את התצלום הידוע של אנה פרנק. אפשר להניח שבוגרי אותו תיכון בווינה מצאו את מותם בשואה. הצער עליהם נשזר באימה מאופן המיתה שלהם.

בולטנסקי, אמנם משתמש באוצר מילים רזה, אבל מבקש ליצור קשר עם הקהל שלו, ולתת צורה לשאלות הגדולות של החיים, של המוות ושל הזיכרון. אף-על-פי שהוא משתמש בתצלומים של אנשים מסוימים, טשטוש פניהם והגדלתם מעלימים אותם כיחידים, כבני-אדם פרטיים, והופכים אותם לכל-אדם. במקום להאריך את נוכחותם של המצולמים מעבר למוות, תצלומיהם מסמנים היעדרות ואומרים שהמתים חומקים מאיתנו לעד.  

© Christian Boltanski 

נשמות קטנות (ים המלח) 

2017, וידאו, סאונד, 12 שעות בקירוב

עבודת הווידאו "נשמות קטנות" צולמה בצוק מעל ים המלח. 300 פעמונים יפניים הוצבו לפי מערך הכוכבים בליל הולדתו של בולטנסקי, תלויים על גבעולי מתכת דקיקים ולוחית פרספקס שקופה מוצמדת לכל אחד מהם. תנועתם ברוח יצרה דנדון עדין וריצודי אור. "נשמות קטנות" נערכה בפעם הראשונה ב-2014 במדבר אטקמה שבצ'ילה, ולאחר מכן - בנוף מושלג בקנדה וביער ביפן. לרגל התערוכה הנוכחית היא הוקמה בנוף המקומי, ב"מצפה האפס" שמעל ים המלח.

מסורות ואמונות שונות מתמזגות בעבודה לכדי מיתולוגיה חדשה: מצפה האפס הוא מקום שמציין את גובה פני הים העולמי המפריד בין ממלכת החיים - השמיים וההרים שמעל פני הים - ובין מה שמתחת לפני הים, "ים המוות" כמין שְאוֹל; במסורת היפנית נוהגים לחבר לפעמונים פתק עם משאלה, וכאשר הרוח נושבת היא נושאת את המשאלה על כנפי הצלילים אל כוחות עלומים; שם העבודה "נשמות קטנות" מתייחס לנוהג להציב מזבחות קטנים להנצחת נשמות המתים; ולבסוף – "יָם" בצרפתית נהגה כמו המילה "אימא", וים המוות שצורתו דמוית רחם מקושר לאם היולדת חיים.

 © Christian Boltanski 

עיניים

2013, תצלומי שחור-לבן מודפסים על אריג

עשרות זוגות עיניים ניבטות אלינו, זוג אחר זוג, מאופרות או חשופות, צעירות או מבוגרות, מן הווילונות השקופים למחצה. מבטן תובעני, חוקר, תוהה או אטום, ואנו חולפים על פניהן, מביטים בהן או מסיטים מהן את המבט בדרכנו הלאה. העבודה נעשתה כאשר בולטנסקי הציג באתונה והשתמש בתצלומי פספורט של בני העיר, אך למעשה אין לכך חשיבות, שכן באמצעותה הוא נוגע בתמצית האנושיות: בעיניים ובמבט. המבט של הזולת מכונן את ה"אני", והתעייה במבוך הווילונות הבד מלווה בחיפוש עצמנו בעיניהם של אחרים.

© Christian Boltanski