מוזיאון ישראל, ירושלים
Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

הניצחון על השמש

גלגולו של האוונגרד הרוסי

  • אוצרת: טניה סירקוביץ'
  • מעצבת: שירלי יהלומי
  • ביתן אילה זקס אברמוב לאמנות ישראל, הבניין לאמנות מודרנית ולאמנות עכשווית על שם נתן קמינגס, הביתן לעיצוב

כניסה לתערוכה

מבוא

בתחילת המאה ה־20 עמד האוונגרד הרוסי בחוד החנית של האמנות - קרא תיגר על מסורות ומוסכמות ובחן את גבולות התחום. גם הדורות הבאים נהגו לאתגר את דרך היצירה ואת אופני התפיסה. התערוכה "הניצחון על השמש" מציגה יצירות פרי עבודתם של אמני אוונגרד מובילים מראשית המאה, דרך האמנות המחתרתית המאפיינת את שנות ה־60 עד לשנות ה־80, וכלה באמנים בני־זמננו. היא מתחקה אחר התנועות שליוו את התהפוכות החברתיות והפוליטיות שהתרחשו במדינה, תחילה במהפכה הבולשוויקית, אחר־כך עם מותו של סטלין, ולבסוף – אחרי קריסת ברית־המועצות. 

פותחת את התערוכה האמנות הרדיקלית שהוביל קזימיר מלוויץ'; ה"ריבוע השחור" (1915) הנודע שלו היה הביטוי המובהק להפשטה הגאומטרית שביקש להנחיל. עם בוא המהפכה בשנת 1917 היה מלוויץ' משוכנע שלאמנות יהיה תפקיד מרכזי במעבר לסדר עולמי חדש. ואכן, בראשית דרכה תמכה המדינה הסובייטית הצעירה באמנות האוונגרד, ואולם בשנות ה־20 המאוחרות סר חינהּ בעיני הממשל החדש, ואת מקומה תפס הריאליזם הסוציאליסטי, שלא כמותהּ נשא אופי פיגורטיווי מובהק; הוא היה לסגנון האמנות הרשמי היחיד, התקשר ישירות לאידיאולוגיית המפלגה הקומוניסטית ונותר על כנו עד להתפרקות ברית־המועצות בשנת 1991. 
במרכז התערוכה, קבוצת האמנים המחתרתיים שהתנגדו לקו הסובייטי השליט ויצרו אמנות נון-קונפורמיסטית, בעיקר בחשאי, משנות ה־60 ועד שנות ה־80. יצירותיהם – מאוחדות בביקורתן על הריאליזם הסוציאליסטי אך מגוונות בסגנונן – כמו היו גשר לאוונגרד של ראשית המאה ה־20, מעלות אותו מתהום הנשייה המשותף. חיציהם כוונו בעיקר לעבר השליטה הבלעדית, אמנותית ופוליטית, של האידיאולוגיה הסובייטית. 
את התערוכה חותמות עבודות של אמנים עכשוויים שנוצרו עם ההיפתחות בברית־המועצות ולאחר התפרקותה. כיוון שהן תוצר של עידן חופשי - אינטלקטואלית ופוליטית – ההתבוננות שלהן בהיסטוריה של רוסיה בכלל, ושל האוונגרד בפרט, מורכבת ומתוחכמת. 
תצוגה של ספרי אוונגרד בולטים קושרת בין אמנים מדורות שונים  וחושפת את ה"די־אן־איי" של האוונגרד הרוסי: חשיבה חדשנית, רוח ניסויית, אוטופיוּת, בינתחומיות ומשיכה אל המילה הכתובה.

 

התערוכה בנדיבות תורמי קרן התערוכות של מוזיאון ישראל לשנת 2018:
קלאודיה דוידוף, קיימברידג’, מסצ’וסטס, לזכר רות ולאון דוידוף
הנו ד’ מוט, ניו־יורק
וקרן משפחת נאש, ניו־יורק

ובסיוע:
קרן אילה זקס אברמוב
גרייס פרנקל והנס זלצר לוי, מרבלה, ספרד
קרן בלווטניק, ניו־יורק
MAGMA ויאצ’סלב קנטור, נשיא

תודה מיוחדת
לאירינה רוּבֶּל-גוֹלוּבּקינה ולמיכאיל גרובמן על היצירות שהשאילו ועל מעורבותם העמוקה בתערוכה
 

עריכה: רויטל מזובר
צילום © מוזיאון, ירושלים, אלי פוזנר ולורה לכמן
עיצוב גרפי: יעל מלול
עיצוב הכותרת: מיכל סהר
שיגור: הנק ון־דורניק, שני זהבי, טל אליספור, הילה קרמני
מסגור: פול זכריה רוו
מחלקה טכנית: יניב כהן, ארתור אבקוב, אלכסנדר מרקוב, ערן אהרונסון, יריב בונו, ענבל גרזון, שי ניב
מערך אור־קולי: מנחם אמין, דימה פרוקלוב, אלכס אורצקי, אמיר רונן
מעבדות: שרון תג’ר, אנדרי ואינר, חני גרין, מיכאל מגן, גיורא אלון, פליקס ספיבק, ג’סיקה לוינסקי, עירית לב בייט, רונן דור, יונה דרזנר
תיאום: ליאת בנזגידה-ברוך, דניאל גלפרין, שרה גל
תקציב וביטוח: דליה אנג’ל

הפקת האתר:
העוזרות לאוצרת: שרה בן שושן, לולה וילנקין
יחידת מולטימדיה
עיצוב: חיה שפר
עריכה: חנה קן-ברונשוויג
בנייה: אבי רוזנברג
אוצרת למולטימדיה ד"ר סוזן חזן