Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

דירר וחברים

הדפסים מהרנסנס הגרמני

    22 אוק' 2015 - 30 ינו' 2016
  • אוצרת: טניה סירקוביץ'
  • אולם לתצוגות מיוחדות
אמן: אלברכט דירר

במוקד התערוכה עומדים הדפסים מאת האמן יליד נירנברג אלברכט דירר (1528-1471) – מיצירות מוקדמות ועד עבודות שיצר בימי בגרותו. המקוריות המופלאה של האמן, שליטתו הטכנית המושלמת ורוחב עולמו האינטלקטואלי עשוהו לאחד האמנים רבי-ההשפעה ביותר ברנסנס הגרמני. בעת מסעותיו באיטליה התרשם דירר עמוקות מן אסתטיקה של הרנסנס האיטלקי ובשובו עשה להפצת אידאלים הומניסטיים, מוטיבים קלסיים, פרספקטיווה קווית ושאיפה לפרופורציות מושלמות וליופי מוחלט. העניין שגילה בדמות האדם האידאלית בא לידי ביטוי למשל בתחריט "אדם וחוה".
כפי הנראה היה דירר האמן הראשון שהיטיב להבין את מלוא הפוטנציאל הגלום בתעשיית ההדפס. הוא הרחיב את אפשרויותיה ויצר הדפסים מהמעלה הראשונה, שהפכו להיות "סַמָּני האיכות" שלו. חיתוכי-עץ ותחריטים היו יצירותיו החדשניות והמשפיעות ביותר, שכן דירר הפליא לשלוט בשני אמצעי הביטוי הללו. חיתוכי-עץ היו כבר אהודים ורווחו מאוד בגרמניה, אולם תחריטים היו נדירים למדי, ושליטתו של דירר בטכניקה זו העניקה לה את הבכורה. במגבלת השחור-לבן הוא הצליח להשיג רבגוניות עצומה, תחושת מרקם ועושר של פרטים באמצעות מגוון רחב ועשיר של קווים, כתמים ונקודות.
כאשר ראה אור בשנת 1498 ספרו האפוקליפסה, זכה דירר לפרסום בינלאומי. חיתוכי-העץ שלו נעשו בווירטואוזיות שכמותה לא נראתה מעולם. בתערוכה מוצגים גם שלושת התחריטים הנחשבים גולת הכותרת של יצירתו –"אביר, מוות והשטן", "היירונימוס הקדוש בחדר עבודתו" ו"מלנכוליה i" מהשנים 1514-1513. הדפסיו של דירר המוצגים בתערוכה משקפים את כושר ההמצאה שלו בגישתו לנושא, למן תיאורו המפורט את עולם הטבע והתעמקותו שאלת הפרופורציות ועד השימוש במוטיבים דתיים, מיתולוגיים ואלגוריים, והם שופכים אור על התפתחותו אמנותית ועל גאונותו היצירתית של אמן דגול.

גישתו החדשנית של אלברכט דירר לאמנות ההדפס היתה מקור השראה לדור שלם של אמנים שפעלו במחצית הראשונה של המאה ה- 16 בנירנברג ומעבר לה. התפתחות חיתוך-העץ הגרמני לרמה הגבוהה ביותר של ביטוי אמנותי נזקפת לזכותם של דירר ועמו לוקאס קראנאך האב. השפעתו הישירה ביותר של דירר היתה על תלמידיו בנירנברג – הנס בַּלדוּנג (גרין), גאורג פֶּנץ והאחים הנס זֵיבּלד ובַּרטֶל בֶּהָם. פנץ והאחים בֶּהָם עם היינריך אַלדֶגְרֶוֶור ואלברכט אַלטדורפֶר מכונים יחדיו "המסטרים הקטנים" ,(kleinmeister) משום שהתמחו בעיקר בתחריטים קטנים מאוד, מרובי פרטים עדינים. נירנברג היתה מרכז סחר אירופי חשוב ולבלבה של תעשיית הספרים, כמו גם כר פורה לאמנות ההדפס.
רעיונות הרנסנס האיטלקי – המיתולוגיה, הצגת הגוף העירום וכן פרספקטיווה ואפקטים דרמטיים של אור וצל – שבו את לבם של אמנים גרמנים אלו והיו גם לטעמה של האליטה המשכילה. הסדרות של הנס זיבלד בֶּהָם, "תהלוכת החתונה" ו"חתונה כפרית", היו ניסיון מוקדם לעסוק בסוגה חילונית, והוצגו בהן סצנות מחיי היום-יום של איכרים. התחריט שיצר, "המוות והאישה הנמה", מציג דימוי מפחיד של האנשת המוות, מוטיב צפון-אירופי נפוץ. בתחריטיו של הנס בלדונג – "אדם וחוה" מקרין אווירה ארוטית, ואילו המכשפה והסוסים ב"סייס מכושף" וב"קבוצה של שבעה סוסי פרא" מסמלים את היצרים הפרועים והבלתי נשלטים, העומדים בניגוד להיגיון ולערכי המוסר הנוצרי.
בעקבות המהפכה הדתית פרנסתם של האמנים מידי פטרונים כבר לא היתה בטוחה כבעבר; הם בחנו מחדש את הנושאים הקיימים, חיפשו להרחיב את עולמות התוכן ושמחו על האפשרויות הטכניות שנפתחו לפניהם בתחום ההדפס. בשוק האמנות החופשי הזה נוצרו בין היתר התחריטים הזעירים, אשר הלמו לא רק את טעמם של אספנים פרטיים כי אם את טעם הציבור הרחב.

כל היצירות בתערוכה מאוסף מוזיאון ישראל.