Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

גיל מרקו שני

אוטובוסים

    28 מרץ 2018 - 02 נוב' 2019
  • אוצרת: איה מירון
  • אולם ג'קי וארווין בלום
אמן: גיל מרקו שני

בקצה המבואה הריקה של המיצב אוטובוסים נמצאת דלת, המובילה אל חדר שמבעדו רואים חלל ובו חונים שני אוטובוסים של תיירים. למה יש פה חניון? האם יש מכאן יציאה? איך נכנסו לכאן אוטובוסים גדולים כל כך? האם הרגע הגיעה למוזיאון קבוצה של תיירים?

גיל מרקו שני יצר התערבות אדריכלית השתולה בגוף המוזיאון. רצפה ארעית מפלחת גלריה שתקרתה גבוהה במיוחד, ויוצרת מפלס חדש שמעולם לא דרכו בו קודם לכן. על רצפה מומצאת זו הניח את תפאורת החניון ואת האוטובוסים שלו. החניון והאוטובוסים על כל פרטיהם הוכנו במיוחד לתערוכה מחומרים דמויי מציאות ובטכניקות מורכבות של תכנון וייצור. האוטובוסים נראים שלמים, כאילו נלקחו מן המציאות, אך למעשה הם מלאכותיים, חסרים, חלקיים ומותאמים לנקודת המבט ולפרספקטיבה שמכתיבה הדלת השקופה — ״שנתיים עבודה בשביל פריים אחד”, כדברי שני.

חניון הוא מקום של זרימה פנימה והחוצה, ואילו המקום של שני סגור לגמרי, אין יוצא ואין בא. זרותו בין חללי התצוגה של המוזיאון ובנייתו כסֶט קולנועי, או כדגם מופשט הנתון לפרשנות, מתנגשות עם ממדיו המציאותיים ועם מראהו המוּכּר והבנאלי. חניונים סגורים ממוקמים לרוב מתחת למפלס הרחוב, כשִכבה עלומה ואדישה של העיר. בהיותם כמעט ריקים מאדם רוב שעות היום והלילה, הם מהווים תפאורה מושלמת לפעילויות אנושיות המתרחשות בשוליים או מתחת לרדאר, כמו עסקאות מפוקפקות ושאר מקרים של פשיעה ואלימות. סצנות מתח קולנועיות רבות צולמו לכן בחניונים סגורים, וזכרן המרחף רק מעבה את המטען הרגשי ואת המסתורין והניכור של המיצב אוטובוסים, שאולי, עוד רגע, יקרה בו משהו.

 

גיל מרקו שני, אוטובוסים, 2017. צילומים: דניאל שריף