Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

גדעון גכטמן

2008-1942

    04 דצמ' 2013 - 05 אפר' 2014
  • אוצרת: איה מירון
  • הבניין לאמנות מודרנית ולאמנות עכשווית ע''ש נתן קמינגס
: גדעון גכטמן

גדעון גכטמן כבר לא ימות שוב. כעת, חמש שנים לאחר מותו הממשי של האמן שהרבה לדבר על מותו העתידי, אנו מביטים אחורה אל העבודות שהגה וייצר בארבעים שנות פעילותו.

גכטמן היה מחלוצי האמנות המושגית בשנות ה-70 ומן היוצרים הבולטים והחדשניים באמנות הישראלית. הוא פעל במגוון אמצעים אמנותיים ובזיקה למחלתו, למותו הצפוי, לשכול, לזיכרון ובעיקר לאפשרות שיצירות אמנות, אשר כושר ההישרדות שלהן "גדול מהחיים", יהיו אמצעי הנצחה - מעין מאוזוליאום, שתכליתו לשמר את גוף עבודתו לאחר מותו.

ברטרוספקטיבה זו לאמן שהציג תערוכות רבות אך לא זכה לרטרוספקטיבה בחייו, מוצגים בכפיפה אחת ובשלמותם שישה מייצבים שיצר גכטמן על פני ארבעת עשורי פעילותו. שני אירועים גדולים ומטלטלים בחייו זכו לטיפולו האמנותי: אחד, בתערוכה "חשיפה" (1975) המוצגת כאן, שגכטמן התייחס בה לתהליכים הרפואיים שעבר בגיל 31 בעת ניתוח לב להשתלת מסתם מלאכותי שהאריך את חייו. והשני, במיצב "יותם", (1999), שהוא ניסוח אמנותי של תהליך אשפוזו ומותו של בנו בכורו יותם בגיל 26.

עם נעילת "חשיפה", הזמין גכטמן שהיה אז בן 33 מודעות אבל של עצמו ובהן בישרה משפחתו על מותו. המודעות נתלו על לוחות המודעות במרכז ראשון-לציון, עיר מגוריו, ופורסמו בעיתונים יומיים. היתה זו מעין חזרה גנרלית למותו הצפוי, או אולי פעולת החצנה כאמצעי לניהול חרדה. לפעולה זאת כמו לרבות מעבודותיו היו שלל מופעים אמנותיים, חלק ממחקרו הנוקב והמצמרר לעתים על הקשרים שבין החיים, המוות והגדרותיה של יצירת האמנות.