מוזיאון ישראל, ירושלים
Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

אירופה: הרהורים

יעקב פינס והאקספרסיוניזם הגרמני

  • אוצרת: רונית שורק
  • בית טיכו
  • הדפס

הקדמה

היצירות המוצגות בתערוכה הן מבחר מתוך אוסף הרישומים וההדפסים של אמני האקספרסיוניזם הגרמני השמור במוזיאון ישראל. את מרביתן הביאו לארץ בשנות ה-30 אמנים, אספנים וחובבי אמנות שנסו על נפשם ממרכז אירופה, בעיקר מגרמניה, וביקשו ליצור כאן אי קטן של תרבות. הם נקבצו בירושלים סביב "בצלאל" ובית-הנכות שלצדו והפיחו בהם חיים, ברוח אחרת, שונה מאוד מהרוח שנשבה בין כותלי המוסד הזה לפניהם. מדוע תרמו המהגרים את אוצרותיהם? בוודאי מנדיבות ומהכרה בחשיבותו של אוסף ציבורי, אבל אולי גם מרצון להתרחק מעט ממשא התרבות שהכזיבה, ובשנות הצנע - גם מטעמים כלכליים. לכן, אין באוסף תיעוד קפדני של הזרמים ושל התקופה, גם לא ייצוג מקיף של האמנים, אלא מקבץ של בחירות אישיות ומושכלות, אולי אף של זיכרונות, שלימים היווה את היסוד לאוסף המחלקה לרישומים ולהדפסים.

בסיפור התערוכה חבוי אם כן סיפור נוסף של הגירה כפויה ובנייה מחדש. אחת הדמויות שייצגו את האתוס הזה בחייהן הוא האמן, האספן, המלומד והמורה יעקב פינס. התערוכה נערכת במלאות מאה שנים להולדתו והיא מתמקדת ביצירותיו וביצירותיהם של חברי קבוצת "הגשר" שהשפיעה עליו.  


קבוצת "הגשר"

קבוצת "הגשר" הוקמה ב-1905 בדרזדן ביוזמת ארנסט לודוויג קירשנר, קרל שמידט-רוטלוף, אריך הקל ופריץ בלייל, שלמדו כולם אדריכלות אך נטשו אותה לטובת האמנות. אמיל נולדה ומקס פכשטיין הצטרפו לקבוצה ב-1906, וב-1910 התוסף גם אוטו מילר. הם פעלו יחדיו עד 1913; ביקשו לקשר את אמני-המופת הגרמנים כגון דירר וקראנאך אל האמנות העכשווית ולקרב את האדם הפשוט אל מעשה האמנות ודגלו ביצירת גשר בינו ובין הכוחות המהפכניים והאנטי-בורגניים.  מקורות השראה חזותיים לשם הקבוצה היו כנראה הגשרים על נהר האלבה בדרזדן:  "הפלא הכחול" שבנייתו הסתיימה ב-1893 והיה בגדר הישג טכנולוגי, ו"גשר אוגוסטוס" ההיסטורי שבנייתו המחודשת החלה ב-1902. לחיתוך-העץ היה תפקיד מהותי ביצירתם של אמני "הגשר", בהיותו טכניקה פשוטה שמאפשרת לבטא בבהירות את התכנים הרגשיים והחברתיים שהם רצו להפוך לנחלת הכלל. 


יעקב פינס

נולד בגרמניה בשנת 1917 ועלה לארץ ב-1936 כחבר הקבוצה החלוצית "שיבולת". חמש שנים אחר-כך התיישב בירושלים והתגורר בה עד פטירתו ב-2005. בראשית שנות ה-40 למד ב"סטודיו" של יעקב שטיינהרט, שהיה דמות משמעותית בזרם האקספרסיוניסטי בברלין. ואולם, שלא כמוהו, פינס לא נהה אחר נופי העיירה הגלותית ולא ניסה למצוא אותם בסמטאות ירושלים. להפך, הוא סלד מסימבוליזם יהודי והעדיף מראות טבע או נושאים בעלי מוסר השכל. הוא היה ממקימי בית האמנים בירושלים ולימד במחלקה לגרפיקה ב"בצלאל" יותר משני עשורים, עד סוף שנות ה-70. עקבות האקספרסיוניזם הגרמני שלאורו התחנך ניכרים ביצירותיו, בצד השפעה ממזרח אסיה שחלחלה אליהן מסוף שנות ה-40, כשהחל לאסוף הדפסי-עץ יפניים.

פינס היה ידיד מסור ונדיב של המחלקה לרישומים ולהדפסים במוזיאון ישראל. הוא תרם לה מיצירותיו ומיצירות אחרים, ועם מותו זכה המוזיאון לקבל גם את אוסף האמנות ממזרח אסיה שהוא אסף כשישים שנה. עיזבונו האמנותי שמור במוזיאון המוקדש ליצירתו בעיירת הולדתו הקסטר שבגרמניה. 


מן התערוכה

יעקב פינס, ישראלי (יליד גרמניה), 2005-1917, סיכום: עיר אפוקליפטית, מן הסדרה "האפוקליפסה", חיתוך-עץ, 1946, מתנת האמן, ירושלים

חיתוך-העץ הדרמטי מסכם את סדרת "האפוקליפסה" שיצר פינס בשנת 1946, אחרי שנודע לו על מות הוריו והתבררו ממדי החורבן באירופה. בשלושת ההדפסים הראשונים בסדרה נראים סוסי האפוקליפסה – הדֶבֶר, המלחמה והמוות - הנזכרים בחזון יוחנן בברית החדשה. ואילו ב"עיר אפוקליפטית" התנתק האמן מן הסימבוליזם הנוצרי והתמקד בתיאור הבתים המתמוטטים ובקומפוזיציה רעועה שמדגישה את מר גורלם של בני העיר. עם זה, הוא לא נתן סימני זיהוי גאוגרפיים או לאומיים בנוף ובאנשיו וגם לא רמז לסיבת החורבן. התיאור המצמרר של קץ עולם אורבני באשר הוא פטר אותו מן ההתמודדות המפורשת עם הרוע הנאצי. 


אמיל נולדה, גרמני, 1956-1867, נביא, חיתוך-עץ, 1912, מתנת משפחת גידל

אמיל נולדה העדיף אמנם לפעול ביחידות, אך ב-1906 נענה להזמנתם של אמני "הגשר" והצטרף אליהם לשנה. "הנביא" שייך לסדרת חיתוכי-עץ בנושאים דתיים שהוא יצר אחרי שזנח את תיאורי הטבע. נראה שהוא הזדהה עם תפקיד הנביא, וכאחדים מחבריו האקספרסיוניסטים ייחס לעצמו שליחות דומה. עם זה, הוא היה היחיד מהם שתמך באידאולוגיה הנאצית וב-1933 אף הצטרף לסניף הדני של המפלגה. אף-על-פי-כן, עבודותיו הוגדרו "אמנות מנוונת". 


קתה קולביץ, גרמנייה, 1945-1867, מצעד האורגים, מן הסדרה "מרד האורגים, תצריב ואקווטינטה, 1897, מתנת אלי ואל סילבר, פאלו אלטו, לידידי מוזיאון ישראל בארה"ב

עניינה של קתה קולביץ בפועלים קשי-יום התגבר בעקבות מפגשה עמם במרפאתו של בעלה, ממש כפי שקרה לאנה טיכו. אלא שבניגוד לטיכו, שתיארה את דמויותיה בחמלה ובהשלמה, ליצירותיה של קולביץ היתה כוונה ברורה: למחות על מצב העמלים. תצריב זה הוכן אחרי שצפתה במחזה "האורגים" מאת גרהרט האופטמן, שתיאר את מרד האורגים בשלזיה ב-1842 נגד בעלי האחוזות. המרד נחל כישלון אבל הדיו השפיעו על קולביץ, והיא יצרה בהשראתו סדרה של הדפסים על סבל העובדים המדוכאים.  


יעקב פינס, ישראלי (יליד גרמניה), 2005-1917, מחול המוות (הדפסת ניסיון), חיתוך-עץ צבעוני, הֶדבּק ודיות (תיקון), 1957, מתנת האמן, ירושלים 

"מחול המוות" הוא גרסה בוגרת של הדפס מוקדם של פינס מ-1945 שעסק בנושא זהה. ארבעה מתווי-הכנה נדרשו לו לפני שיצר את ההדפס המאוחר, שדמויות תאטרליות ובהן הליצן האהוב עליו התקבצו בו. על אף נוכחות המוות בתחפושות ובתפקידים שונים, יש בהדפס הומור ועוצמה שלא היו בגרסה המוקדמת. פינס עקב אחר המופעים המסורתיים של מחול המוות באמנות אירופה - אלגוריה שראשיתה במאה ה-15 - ושילב ביצירתו את שתי הצורות המגלמות את המוות, כבן-לוויה בריקוד וכנגן כינור. גם הנופך הגרוטסקי לקוח מן המסורת האירופית, שמעודדת את בן-האנוש להכיר במוות הבלתי נמנע.