Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

איי וייוויי

אולי, אולי לא

    02 יוני 2017 - 03 מרץ 2018
  • אוצרת: מירה לפידות
  • גן האמנות, הבניין לאמנות מודרנית ולאמנות עכשווית ע״ש נתן קמינגס, ביתן אילה זקס אברמוב לאמנות ישראל
: אי וייויי

האמן והפעיל החברתי והפוליטי איי וייוויי נולד ב־1957 בבייג׳ין שבסין. שנה לאחר מכן, תחת משטרו של מאו דזה דונג, הוכרז אביו שהיה משורר ואינטלקטואל, ״אויב העם״, והמשפחה הוגלתה למחנה עבודה לשם חינוך מחדש. רק בשנת 1976 הותר לה לחזור לעיר מגוריה ושֵׁם האב טוהר. איי וייוויי החל את דרכו בזירת האמנות העכשווית שהנצה אז בבייג׳ין. יחד עם אמנים נוספים הוא השתתף בתערוכות ובפעולות אמנותיות שמחו נגד השלטונות וקראו לחופש אמנותי ולחופש בכלל. ב־1981, בהזדמנות הראשונה שנקרתה בדרכו, עזב את סין לטובת ארצות־הברית, חי בניו־יורק עשר שנים, הושפע בין היתר מאנדי וורהול וממרסל דושאן וביסס את דרכו כאמן. ב־1993 שב למולדתו כדי לסעוד את אביו החולה, הצטרף לאוונגרד הסיני המוקדם, ערך תערוכות ופרסם ספרים במחתרת. כעבור שש שנים החל לעסוק באדריכלות, כשתכנן ובנה את הסטודיו שלו ברובע האמנות קאושאנגדי שמצפון לבייג‘ין. בשנת 2006 פתח בלוג פופולרי וביטא בו את דעותיו בנושאים פוליטיים, אמנותיים וחברתיים. הודות לכישרונו הרב וליכולתו היוצאת־מן־הכלל ליצור קשרים, היה לאמן המשפיע ביותר בסין ולאמן בינלאומי מהחשובים בימינו.

עבודותיו של איי עצומות וביצוען, שלעתים דורש את השתתפותם של עשרות או מאות בעלי־מלאכה מיומנים, מעורר השתאות. מה שמושך את העין במבט ראשון מתגלה במבט שני כמורכב יותר ונעים פחות: הנושאים שהוא עוסק בהם הם תנאי עבודה וייצור, מחיקת המסורת בשם הפיתוח המואץ, צנזורה, הגירה, פליטוּת וההיסטוריה הסינית הקרובה והרחוקה. כך למשל, הוא רתם את הסטודיו שלו ומאות מתנדבים לחקירת נפגעי אסון רעידת האדמה בסצ׳ואן במאי 2008 , וגילה כי בתי־הספר שקרסו על תלמידיהם נבנו שלא על-פי התקנים, עקב שחיתות. בעקבות פעילות זאת, הוא נעצר ב־2011, נכלא בלי משפט 81  ימים ולבסוף שוחרר בתנאים מגבילים, ומעקב הוטל על הסטודיו שלו.

העבודות בתערוכה נוצרו על פני כמה עשורים. מהן מרהיבות, מהן מתריסות ומהן מפתיעות בעדינותן. תחת מעטה הפיתוי שלהן מבעבעת עמדה שתובעת מכל אחד מאתנו לשמור על דריכות ולפתח את חוש הביקורת, להטיל ספק ולא לקבל דבר כמובן מאליו. חצי הביקורת שלהן מופנות כלפי עוולות גלויות או סמויות, ובראשן – הכוח שמפעילה המדינה והאיום על חופש הביטוי. בזמנים של חוסר ודאות קיצוני ושינויים טקטוניים במערך הכוחות הבינלאומי, השאלות שעולות מעבודות אלה רלוונטיות מאי פעם: האם מה שמספרים לנו נכון? האם מה שאנחנו רואים אמיתי? – אולי, אולי לא....

ילדים בגלריה | סרט