
תבליט קטוע זה מתאר את שאפור הגדול (הנזכר פעמים רבות בתלמוד בשם "שבור מלכא") עטור כתר ולבוש בגד מלכות במיטב המסורת הססאנית. המלך, המוצג כאן בוודאי בעת ציד, אוחז חנית בידיו. בסיס כתרו הכדורי, דמוי החומה, שאול כנראה מעולם הדימויים האחמניים, שהמלכים הססאנים הוקירו מאוד. הסהר – שהפך לימים לסמל האסלאם – מעטר את הכתר ומסמל כנראה את מַאה, אל הירח הזורואסטרי, ובכך מעיד על הזיקה שבין המלך לכוח אלוהי.