מוזיאון ישראל, ירושלים
Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

פעולה בכבלים: אנדרטה לבלאנקי

פעולה בכבלים: אנדרטה לבלאנקי

צרפתי, 1861-1944

פעולה בכבלים: אנדרטה לבלאנקי

ברונזה

גובה 213.5 ס"מ, רוחב 77 ס"מ, עומק 97 ס"מ

מתנת בילי רוז, ניו-יורק

© ADAGP, Paris, 2004
מס' רישום:

B66.1654

אמנויות/אמנות מודרנית

מאיול, כמו בורדל, דחה בראשית המאה ה-20 את עיקרי הפיסול האקדמי ובהשראת הפיסול הארכאי אימץ לעצמו סגנון פיסולי פשוט, בהיר והרמוני. כיוון חדש זה עמד בניגוד בולט גם ליצירתו של רודן. שני האמנים תיארו אמנם את הגוף העירום, אולם בעוד שרודן התמקד בהיבטים הדרמטיים והאקספרסיביים של הדמות, מאיול חיפש הרמוניה, שלווה ואיזון. כך גם המיר את פני השטח הסוערים והמחוספסים של רודן במשטחים חלקים ונקיים, נטולי קמטי הבעה או מתח. בהשפעת מאטיס, שהיה ידידו הקרוב, דגל בפישוט הקו והצורה, בגיאומטריזציה ובהפשטה של גוף האדם, ונמנע מלחקות את הטבע ומיצירת דמויות בעלות תווים אינדיבידואליים.

מגמה זו של התרחקות מחיקוי המציאות ופישוט הצורה ניכרת היטב בפסלו "פעולה בכבלים", המתאר דמות אישה עירומה, נטולת תווי פנים אישיים, אשר ידיה כבולות מאחורי גבה אך היא צועדת קדימה בנחישות. אין זה תיאור של אישה מסוימת אלא ייצוג סמלי של תכונה מופשטת – השאיפה לחירות, ובו-בזמן זוהי גם מחווה לאישיות ציבורית – אוגוסט בלנקי.

אוגוסט בלנקי (1805–1881) היה לוחם חופש צרפתי בלתי נלאה, שהקדיש את חייו למאבק על חירותו של הפרט וזכויותיו במדינה. הוא יצא בעקשנות שוב ושוב נגד כל המשטרים שקמו בצרפת במאה ה-19, החל במונרכיה שהונהגה ב-1830 וכלה בקומונה של 1871. מרדנותו המתמדת הביאה לכך שמשבעים ושש שנותיו, בילה שלושים וחמש בכלא. הוא נקבר בפריז, בבית הקברות פר לשז, ועל קברו הוקם ב-1885 דיוקן ברונזה נוגע ללב מעשה ידי דאלו, שתיאר אותו בשכבו מת. הפסל היה למוקד משיכה לחסידיו הרבים של בלנקי, ובעקבות דרישתם להקים אנדרטה לזכרו, הוזמן ב-1905 פסל ממאיול. בתוך פחות משלוש שנים נחנך הפסל "פעולה בכבלים" בכיכר בלנקי שבעיר הולדתו פוז'ה-טנייה.

במרוצת המאה ה-19 הוקמו בצרפת אנדרטות פיסוליות רבות להנצחת אישים בעלי חשיבות חברתית או פוליטית, אך כמעט כולן תיארו את הנפטר על-פי המוסכמות המסורתיות – היו שהעמידו אותו על כן גבוה; אחרים תיארו אותו כמת שוכב על קברו; והיו אף שתיארו את מסע הלוויה החגיגי. הפסל שיצר מאיול, לעומת זאת, היה שונה תכלית שינוי מן הדמות שהוצבה על קברו של בלנקי, של גבר גרום וכחוש, שעבר תלאות וייסורים. למעשה, לא זו בלבד שמאיול לא תיאר את דיוקנו של בלנקי כלל, אלא היה זה הפסל היחיד בתולדות הרפובליקה השלישית שהנציח אישיות פוליטית על-ידי עירום אישה. אין פלא שהוא עורר התנגדות עזה בקרב אנשי העיר, והם אפילו אסרו על ילדיהם לשחק בכיכר בלנקי, פן יושחתו בידי השטן. לבסוף, בשנת 1914, הוא הוזז לכיכר אחרת והועמד על כן גבוה כך שצמרות העצים יסתירוהו.

אפשר להסביר את בחירתו של מאיול בדימוי האישה העירומה בכך שהוא התמחה בפיסול נושא זה מאז סוף המאה ה-19. יתרה מזאת, דמות האישה העירומה הופכת את הפסל מאנדרטה לתכונה מופשטת, מעין האנשה של השאיפה לחירות. בכך היא מעלה על הדעת את יצירתו המפורסמת של דלקרואה, "החירות על הבריקדות" מ-1830, או את פסל החירות האמריקני המפורסם מעשה ידי ברתולדי, שנוצר בשנות השבעים והוענק לאמריקנים מידי ממשלת צרפת ב-1884 לכבוד המהפכות הצרפתית והאמריקנית.

"פעולה בכבלים" מתייחדת בין פסליו של מאיול בממדיה הענקיים של הדמות ההיקפית, שכולה אומרת תנועה דינמית ומתח פנימי – ביטוי הולם לרגשותיו של מורד שבילה את רוב שנותיו מאחורי סורגים. שם היצירה משקף אף הוא את המתח בין פעולה לכבילה, המתח המבטא את חייו הסוערים של בלנקי. במבט חזיתי מקרינה הדמות הרואיות ועצמה – בגופה הפורץ קדימה, בחזה הזקור ובמבטה הנחוש. אך מבט שני מגלה לצופה כי ראשה מוסב הצידה וארשת פניה מהורהרת ונוגה, וצעירה עד להפתיע. ניגוד זה בין הגוף החזיתי והפנים המוסבות בולט עוד יותר כשמתבוננים בידיה הכבולות של הדמות מאחור. המרכיבים הנוגדים הללו יוצרים מתח ברור בין חופש וכליאה, עצמה וחולשה, ועל אלה נוסף גם המתח שבין נשיות וגבריות, שכן בפניה הדומות להפליא לפני "דויד" של מיכלאנג'לו, בשערה הקצר והנערי ובתנוחתה הדינמית, מבטאת הדמות בבירור גבריות. הערבוב בין המינים, כמו העירום, משרתים את שאיפתו של האמן לאוניברסליות, לדמות שהיא כל-אדם, גבר ואישה גם יחד, על-מינית ועל-מעמדית. בהפשיטו אותה מהקשרים חברתיים והיסטוריים, מציג אותה מאיול כסמל המאבק על החירות, מושג חובק-כול המבטא את ערכי הרפובליקה השלישית, וזאת בראשית המאה ה-20, תקופה של קיצוניות פוליטית המאיימת על עצם קיומה, כמו לדוגמה ב"פרשת דרייפוס".

מפרסומי מוזיאון ישראל:

Spitzer, Judith, The Billy Rose Art Garden, The Israel Museum, Jerusalem, 2004, English
אימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים: ציור ופיסול מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006, עברית / אנגלית

Digital presentation of this object was made possible by:
The Pidem Fund, London