מוזיאון ישראל, ירושלים
Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

גני הטואילרי, אחר הצהריים, שמש

גני הטואילרי, אחר הצהריים, שמש

צרפתי, 1830-1903

גני הטואילרי, אחר הצהריים, שמש

צבעי-שמן על בד

גובה 74.4 ס"מ, רוחב 91.9 ס"מ

מתנת פדריקו ואליסיה הלברשטם ליברג, בואנוס-איירס

נחלת הכלל
מס' רישום:

B95.0800

אמנויות/אמנות מודרנית

ניסיונותיו השיטתיים הראשונים של פיסארו בציור נופי עיר נערכו ברואן בשנת 1896, אף כי את הרציפים ברואן צייר כבר ב-1883. בשנים הבאות המשיך לחקור את הנושא בדייפ, בלה-האבר ובפריז. חקירותיו הניבו למעלה משלוש מאות בדים של מראות עיר באחת-עשרה סדרות. באלו, יותר מאשר במפעלים אחרים שלו, ניכר מאוד הרצון העז ללכוד מציאות חזותית המשתנה ללא הרף.

פיסארו, שרוב שנותיו נודע כצייר חיי הכפר, נמשך עתה למראות העיר ולמקצביה. והיו לכך עוד סיבות: סוכנו דוראן-רואל מצא שקל יותר למכור את מראות העיר של האמן. מלבד זאת התפתחה אצל פיסארו ב-1888 בעיה בריאותית – דלקת תעלת הדמעות – שעד סוף חייו הציקה לו לפרקים והגבילה את יכולתו לצייר בטבע. כתוצאה מכך נאלץ במזג אוויר גרוע להגן על עצמו מפני הקור והרוח מאחורי חלון זכוכית. בתחילה צייר פיסארו את סדרות התמונות העירוניות שלו מחדרי מלון. מאוחר יותר שכר דירות ושהה בהן תקופות ארוכות. שיטת הפעולה שלו היתה להסיט את מבטו ברצף ימינה או שמאלה, וכך ליצור סדרות בדים שהציגו בסופו של דבר פנורמה רחבה של הנוף הנגלה לשדה הראייה שלו. אף שהיה קשר ברור בין ציורי הסדרה, הוא ראה כל אחד מהם כיצירה העומדת בפני עצמה.

חודשים מספר אחרי שהשלים את "בוקר, באור השמש, אראניי", חזר פיסארו לפריז. שנה קודם לכן, ב-1898, הוא שכר בה דירה, שכן באראניי היה החורף קר ולח ופיסארו לא רצה להיפרד מבני משפחתו (אשתו וילדיו הצעירים), כפי שהסביר לבנו לוסיין במכתבו: "אני עומד לקנות מעט ריהוט, כדי שנוכל לנסוע לפריז כל חורף ברגע שיחזור מזג האוויר הרע. אני גם מקווה שאמך, קוקוט ופול ישתעממו שם פחות מאשר אילו היו נשארים לבדם באראניי, שבאמת איננה מקום מלהיב בחורף". לדירה שהתיישב בה, ברחוב ריבולי 204, היו חלונות שנשקפו אל גני הטואילרי ואל הלובר. סדרת גני הטואילרי שצייר באותה דירה מורכבת משתי קבוצות, שבכל אחת מהן ארבע-עשרה תמונות: הקבוצה האחת צוירה ב-1899, והשנייה, שאליה שייכת "גני הטואילרי, אחר הצהריים, שמש", היא משנת 1900.

סדרת הטואילרי – צירוף של גן ועיר – מצטיינת בעצמה ארכיטקטונית השואבת מאופיים המתוכנן של הגנים, שעוצבו בידי אנדרה לה-נוטר בשנים 1664–1679. נקודת התצפית הגבוהה של פיסארו הדגישה את התכנון הסימטרי של הגן ואת זיקות הגומלין של רכיביו הגיאומטריים. משקל נגד לסדר זה יוצרים עלוות העצים וקו המבנים האי-רגולרי שברקע, ובמרכז תחנת הרכבת אורסיי אשר עמדה אז בבניינה והעגורן שלידה מזדקר אל השמים. הולכי רגל מוסיפים חיים לשבילים הישרים, המתוחים בדייקנות, ומכניסים לתמונה קצב תנועה אנושי. התמונה מצוירת בשכבת צבע דקה, המשקפת את הקרירות והצלילות של היום ומאפשרת להציג את המראה בבהירות חדה, הד לסדר ולהרמוניות של הגן.

מפרסומי מוזיאון ישראל:

אימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים: ציור ופיסול מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006, עברית / אנגלית

Digital presentation of this object was made possible by:
The Pidem Fund, London