Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

קציר בפרובאנס

קציר בפרובאנס

הולנדי, 1853-1890

קציר בפרובאנס

צבעי-שמן על בד

גובה 51 ס''מ, רוחב 60 ס''מ

מתנת יד הנדיב, ירושלים, מאוסף מרים אלכסנדרין דה-רוטשילד, בתו של הברון הראשון אדמונד דה-רוטשילד

מס' רישום:

B66.1039

אמנויות/אמנות מודרנית

וינסנט ואן-גוך נולד במרס 1853 בזונדרט שבהולנד וגדל בביתו של כומר כפרי, בית ספוג ערכים זעיר-בורגניים ואדיקות פרוטסטנטית. מגיל צעיר נחשף לגילויים רבי-הפנים של הסבל האנושי וגם לחיפוש האנושי הבלתי נלאה אחר אושר והצלחה. כבר בשנות העשרים לחייו התחבט ואן-גוך בבעיות קיומיות וניסה למצוא את פרנסתו במלאכות אקראיות שונות – הוא סחר בתמונות, היה מורה, זבן בחנות ספרים ומיסיונר, עד שבראשית שנות השמונים של המאה ה-19 החליט להקדיש את עצמו לחיים של אמנות. במכתב לאחיו תיאו במאי 1882 הצהיר: "אם לרגע אני מרגיש שמתעוררת בי תשוקה לחיים חסרי דאגה, לרווחה, אני שב בכל פעם בחיבה לצרות ולדאגות, לחיים מלאי קושי, וחושב: מוטב כך, אני לומד יותר מזה, אין זה מבזה אותי; זאת איננה דרך שמתים בה".

בין סתיו 1881 למותו ב-29 ביוני 1890 צייר ואן-גוך כמעט תשע מאות תמונות שמן שלא הביאו לו לא עושר ולא תהילה. כיום נחשבת יצירתו לאבן הפינה של האמנות המודרנית, ותמונות המיוחסות לו נערצות כמעשה ידיו של גאון. "פולחן ואן-גוך" היכה במרוצת מאה השנה שחלפו מאז מותו שורשים כה עמוקים במסכת תולדות האמנות המערבית, עד שכיום קשה להבחין בין האיש ובין אמנותו, כאילו בשניהם פגעה טרגדיה. אולם הרישומים והציורים שהותיר ואן-גוך אחריו מספרים סיפור שונה. מכלול עבודתו, שיש בו הן יצירות מופת הן עבודות גרועות, איננו הומוגני: בעוד שאחדות מיצירותיו מעידות על נוכחות חזקה של סבל אנושי, אחרות הן המנון לשמחה. התמונה "קציר בפרובאנס" שברשות מוזיאון ישראל שייכת לסוג השני. יצירה זו , שצוירה ליד ארל שבדרום צרפת, היא חלק מסדרה בת חצי תריסר מתווי שמן שנוצרו בקיץ 1888. בסדרה זו עוסק ואן-גוך בנושא הקציר מנקודות מבט שונות, כמעט כמו אתנוגרף המתעד את חייה של חברה חקלאית ואת מנהגיה. גולת הכותרת של הסדרה היא "הקציר", השייכת לאוסף מוזיאון ואן–גוך באמסטרדם.

ואן-גוך עקר לארל בפברואר 1888, אחרי שהות של שנתיים בפריז. בין שדות התירס והחיטה של פרובאנס חלו בסגנון הציור שלו כמה תמורות, בחלקן בעקבות ההשראה ששאב מהדפסים יפניים ומיצירות בני דורו ובחלקן בגלל מזגו האישי ושאיפתו ללכוד בציור את הצבעים, את הקצב ואת הניחוח המרגש של ביתו החדש. "קציר בפרובאנס", שצויר ככל הנראה באתרו מעט לפני ה-20 ביוני 1888, מתאר קטע של חיי הכפר, כפי שוואן-גוך חווה אותו ביום קיץ מסוים, בשנה השלושים וחמש לחייו. הציור מעלה על הדעת מצב של זרימה: משיכות המכחול בשמים מתעופפות לכל עבר ברוח תזזית של קיץ; קו האופק הגלי מתפתל בחום השמש; בנייני החווה התפוחים שבמרחק מתחננים להתמלא ביבול; ואלומות התירס שבקדמת התמונה מרקדות ברוח הקלה כאומרות שלום אחרון למעונן הארצי. הנוכחות האנושית מוגבלת בציור לעובד חווה בודד המותווה בכמה משיכות צבע. אולם כמכלול, "קציר בפרובאנס" הוא שיר הלל לחיי אדם – חיים שוואן-גוך חיבק בחמלה כה רבה, עד כי לבסוף הניח להם לחמוק מבין אצבעותיו.

מפרסומי מוזיאון ישראל:

אימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים: ציור ופיסול מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006, עברית / אנגלית

3x50@50: IMJ Collection Highlights, The Israel Museum, Jerusalem, 2015

Digital presentation of this object was made possible by:
The Pidem Fund, London