מוזיאון ישראל, ירושלים
Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

הלוחם ממונטובאן

הלוחם ממונטובאן

צרפתי, 1861-1929

הלוחם ממונטובאן

ברונזה

גובה 180.5, רוחב 157 ס"מ, עומק 61.5 ס"מ

מתנת בילי רוז, ניו-יורק

נחלת הכלל
מס' רישום:

B66.1662

אמנויות/אמנות מודרנית

ב-1893, השנה שבורדל החל לעבוד כעוזר בסטודיו של רודן, קיבל את אחת ההזמנות החשובות ביותר בחייו המקצועיים צ יצירת אנדרטה לזכר חללי עיר הולדתו מונטובן במלחמת צרפת-פרוסיה ב-1870–1871. ב-1902, לאחר קרוב לעשר שנות עבודה, הוקמה האנדרטה, שכללה ארבע דמויות לוחמים. אולם קדמו לה חמישים ושניים פסלי הכנה, רובם גדולי ממדים, ואחד מאלה ניצב בגן האמנות של מוזיאון ישראל. הפסל, המייצג דמות המופיעה גם באנדרטה הסופית, מתאר לוחם גדול וכבד גוף המניף את חרבו מעל ראשו בתנועה מלאת פתוס.

לאחר שנחנכה האנדרטה, הועלו דברי ביקורת כנגד הפסל, ואחת הטענות היתה כי הדמויות שיצר לוקות במבנה האנטומי שלהן. רודן, אשר גם כנגדו הועלו בעבר ביקורות דומות, יצא להגנת תלמידו והילל את הרעננות, הספונטניות ועצמת ההבעה של הפסל. הפטרונות האמנותית של רודן על בורדל ניכרת היטב לא רק בשבחיו לאנדרטה הגמורה, אלא גם בעיצוב הדמויות הרבות בשלבי ההכנה לה. עזות ההבעה, התנועה הדינמית, וההצגה הרומנטית של גופות פגועים ושבורים, וכן העדר בסיס לפסל, מעידים בבירור על השפעת פסליו של רודן משלהי המאה ה-19. סגנון זה שונה לגמרי מהסגנון הרך והשלו יותר שעתיד היה בורדל לפתח בפסליו המאוחרים, מראשית המאה ה-20.

"הלוחם ממונטובן" הוא פסל מונומנטלי, גדול מגודל אדם, המזכיר בפרופורציות גופו את "אדם" של רודן, המוצג אף הוא בגן האמנות. ממדיו העצומים מודגשים על-ידי הכן המגביהו ועל-ידי יד שמאלו הענקית פשוקת האצבעות, הפורצת לחלל בהבעה עזה – פרט בולט שאין ספק שנוצר בהשראת פסלי הידיים הרבים של רודן, והוא חוזר גם בפסל אחר של בורדל שבאוסף המוזיאון – "ידו של לוחם ממונטובן" הענקית.

ידו הימנית של "הלוחם ממונטובן", המורמת מעל ראשו, מזכירה בתנוחתה אחדים מן ה"עבדים" של מיכלאנג'לו, אולם בניגוד לפסיביות ולרפיון המציינים פסלים אלה, הלוחם, המניף את חרבו העצומה, פוער את פיו בזעקה וגופו פונה בתנופה קדימה, אומר כל-כולו כוח ונכונות לקרב. רוח הרואית זו בולטת בהשוואה לתיאורים רומנטיים מוכרים של מוטיבים דומים, כגון "הלוחם הפצוע" של תיאודור ז'ריקו (1814), או הלוחמים הפגועים בסדרת התצריבים של גויה, "זוועות המלחמה" (1810–1814).

עם זה, לצד הממד ההרואי של הדמות, הריהי פצועה אנושות – הרגל הימנית קטועה בבסיסה כגדם חלק, והשמאלית חתוכה בגסות בברך, בניגוד חד לעצמתה של הזרוע השמאלית הפורצת לחלל. חסרון האברים שנקטעו הופך את עמידת הגבורה לניסיון נואש אחרון להשיב מלחמה לפני בוא המוות – היריב היחיד שיוכל להכריע את הלוחם הנחוש. המתח בין הרואיות ומוות, ניצחון ותבוסה, משקף את שאיפת הצרפתים בני הזמן להציג את התבוסה המשפילה של 1870 כקרב עז שלוחמיו גילו גבורה עילאית.

הפסל חזיתי בתפיסתו, ואכן, באנדרטה הגמורה ניתן לצפות בו רק מן החזית, שכן מאחור מחוברות אליו שאר הדמויות המרכיבות את היצירה. אולם דווקא ההתבוננות בצדו האחורי מוסיפה לו ממד מפתיע, המעצים את תחושת המוות המתקרב. מלבד העובדה שמגבו של הפסל מתבררת הטכניקה שהוא נוצק בה – טכניקת "השעווה האבודה", משמע שהפסל חלול לחלוטין – מאחור גם נראה כי חרבו של הלוחם שבורה למעשה. עכשיו מעוררים הנשק הפגום והגפיים הגדומות תחושה של אסון, צער וכאב. אין זה דומה כלל לרישומו של הטורסו האלגנטי שנוצר לדוגמה מקטיעת הזרועות ב"הרמוניה" של מאיול. הפטינה הירוקה של הפסל, הממזגת את הדמות בסביבתה, מוסיפה אף היא למתח שבין הרגעי והנצחי, הנוכחים שניהם בשעת מותו של הלוחם האמיץ. העימות הדרמטי שמציג הפסל של כוח מול פגיעות, שלמות מול פגימה וחיים מול מוות משקף את העניין של הסימבוליסטים במעגל החיים – עוד היבט של השפעת רודן שספג בורדל הצעיר.

מפרסומי מוזיאון ישראל:

Spitzer, Judith, The Billy Rose Art Garden, The Israel Museum, Jerusalem, 2004, English

אימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים: ציור ופיסול מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006, עברית / אנגלית

Digital presentation of this object was made possible by:
The Pidem Fund, London