מוזיאון ישראל, ירושלים
Close
Close

נגישות

Interface

Adjust the interface to make it easier to use for different conditions.

אדם

אדם

צרפתי, 1917-1840

אדם

ברונזה

גובה 197 ס"מ, רוחב 76 ס"מ, עומק 77 ס"מ

מתנת בילי רוז, ניו-יורק

נחלת הכלל
מס' רישום:

B66.1652

אמנויות/אמנות מודרנית

בשנת 1880 קיבל רודן הזמנה לעצב את שער הכניסה הראשית למוזיאון לאמנויות דקורטיביות שאמור היה לקום בפריז. רודן ראה במשימה זו, שהצריכה שילוב של פיסול ואדריכלות, אתגר עצום, ולכן העריך שיידרשו לו שלוש שנים עד להשלמתה. לאמתו של דבר, העסיקה אותו המשימה המונומנטלית הזאת משנת 1880 ועד 1900, ואף שלא השלימה מעולם, היא ריתקה אותו בחבלי קסם ובו-בזמן לא חדלה להעיק עליו עד סוף ימיו. "שערי הגיהינום" של רודן, יצירה הכוללת 186 דמויות מפוסלות, היא מן ההישגים הגדולים של הדמיון האנושי. הדמויות הללו, שנועדו להיות משולבות בתבליט הדלתות – מהן בודדות ומהן בקבוצות – שימשו לו מאגר בלתי-נדלה של נושאים וצורות שממנו שאב את רוב היצירות שיצר במשך שנות השמונים והתשעים. הוא נטל ממנו דמויות וחלקי דמויות והיה מצרף אותן ומפצל אותן, מגדילן ומקטינן וכך יוצר פסלים חדשים העומדים בפני עצמם, מלאי חיות ודמיון, כגון "אדם", "חוה" (1881), ו"הנשיקה" (1884 בקירוב).

עם שובו ב-1876 מאיטליה, ששם התוודע אל אמנותו של מיכלאנג'לו, החל רודן מיד בעבודה על דמות אדם. אלא שאת המתווה הראשון שיצר נטש, שכן סבר שהוא מחקה יותר מדי את סגנונו של האמן הגדול, ולא שב אל הנושא אלא כעבור ארבע שנים. ובכל זאת עדיין ניתן להבחין בהשפעתו של מיכלאנג'לו ביצירה המוגמרת, בייחוד במבנה הגוף השרירי והמונומנטלי. הדוגמן ששימש את רודן לפסל היה איש שרירים מן הקרקס, ורודן בחר בו בשל הכוח והעצמה שהקרין. ידו הימנית של "אדם", שאצבעה המורה פשוטה, מרמזת על תנועת ידו של אדם הממתין למגע החיים מיד אלוהים בציורו של מיכלאנג'לו על תקרת הקפלה הסיסטינית – הקבלה זו הניעה את רודן לקרוא גם לפסלו "בריאת האדם" – ואילו ידו השמאלית, התלויה ברפיון, מזכירה את ה"פייטה" של מיכלאנג'לו במוזיאון אופרה דל-דואומו בפירנצה. הדמות כמו יוצאת ועולה מגוש אבן, המייצג מן הסתם את העפר שאדם נברא ממנו, וגופה מזדקף בתנועה סיבובית. יכולתו המיוחדת של רודן לבטא רגש באמצעות תנועה מתגלה בתנוחה זו של הפסל, אשר "... גופו המיוסר ממחיש את סבלות הקיום הארצי התחום בין התחלה לסוף".
תכניתו של רודן היתה להציב את דמויות "אדם" ו"חוה" – שגם על פסלה עבד באותו זמן – משני צדי "שערי הגיהינום". מיקום זה אמור היה להזכיר את חטאם ואת גירושם מגן העדן, החטא שהביא עליהם את עונש הגיהינום – הנושא המרכזי של היצירה. "חוה", המתוארת רגע לאחר שנתפסה בחטאה, עומדת בראש מושפל וכולה אומרת אשמה. זרועותיה חובקות את גופה בתנוחה המעלה על הדעת את חוה של מיכלאנג'לו בסצנת "הגירוש מגן עדן" שבקפלה הסיסטינית. "חוה" של רודן מעוצבת בקווים פחות ברורים מ"אדם" שלו, אולי משום שהדוגמנית הרתה לפני שנשלמה העבודה. במקום לשכור דוגמנית חדשה פיסל רודן את גופה של חוה באופן פחות מושלם, והשאיר אזורים שלמים, ובייחוד הבטן, בלתי מעובדים עד תומם.

"הצל", שאותו יצר רודן בשנה שיצר את "אדם", נראה פחות דינמי מ"אדם" אף שהוא קרוב לו מאוד בתנוחה ובקומפוזיציה; הנטייה החזקה של הצוואר והיד השמאלית כלפי מטה כמו מדגישה את כוח הכבידה. גם "הצל" רומז אל יצירה של מיכלאנג'לו, אל "עבד גווע" – פסל שרודן ראה בלובר ורשם את דמותו – וכמוה גם "הצל" מביע ייאוש ואין-אונים. באמצע שנות השמונים, בעת העבודה על "שערי הגיהינום", החליט רודן להכתיר את השערים בשלוש יציקות זהות של "הצל", שיוצבו כל אחת בזווית אחרת אך כולן יצביעו על הדרמה המתחוללת מתחת, בתופת, כאילו להשמיע בקול את אזהרתו של דנטה: "נטשו כל תקווה, אתם הבאים בשערי".

מפרסומי מוזיאון ישראל:

Spitzer, Judith, The Billy Rose Art Garden, The Israel Museum, Jerusalem, 2004, English
אימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים: ציור ופיסול מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006, עברית / אנגלית

Digital presentation of this object was made possible by:
The Pidem Fund, London