אומן הקרמיקה הארמנית, דוד אוהנסיאן, שעבודתו במוזיאון רוקפלר היתה גולת הכותרת של יצירתו, נולד בכפר קטן במזרח אנטוליה. בהיותו בן 14 הצטרף לסדנת קרמיקה בקוטהיה, ועד מהרה רכש אותה והחל לייצר אריחים וכלים ולשפץ מבנים שונים, מהם מבנים בעלי ערך היסטורי, בתורכיה, במצרים ובערב הסעודית.
במלחמת העולם הראשונה גורשו הוא ומשפחתו לסוריה. בחלב פגש אוהנסיאן את הדיפלומט הבריטי סר מרק סאייקס, ובתיווכו הגיע לארץ-ישראל בשלהי 1918 כדי לשפץ את אריחי הקרמיקה של כיפת הסלע. סדנת הקרמיקה שהקים בווייה דולורוזה נקראה "אריחי כיפת הסלע". הוא יצר בה כלי קרמיקה וביצע עבודות למוזיאון רוקפלר, לארמון הנציב, לכנסיות, לבתי-קברות ולבניינים אחרים. עד 1948 עבד בסדנתו שבירושלים, ואז עקר לביירות ונפטר שם כעבור ארבע שנים.
עבודתו במוזיאון היא המורכבת שבעבודותיו ויוצאת-הדופן שבהן, בזכות הטכניקה המכונה הקו היבש (קוארדה סקה) והדגמים היחודיים שלא חזרו ונראו בעבודותיו האחרות.