צילום: © מוזיאון ישראל, ירושלים, נחום סלפק
יצחק דנציגר
ישראלי (יליד גרמניה), 1977-1916
נמרוד
אבן-חול נובית
גובה 95 ס"מ, רוחב 33 ס"מ, עומק 33 ס"מ
מתנת ד"ר דויד ה' אורגלר, ציריך וירושלים
© עיזבון האמן
מספר רישום: B81.0600
 
 

“נמרוד“ הוא אבן-דרך בתרבות הישראלית, ואין עוד פסל מלבדו שעורר כל-כך הרבה תגובות של אמנים וחוקרים, בעדו ונגדו. המקרא מתאר את נמרוד, נכדו של חם, במילים "גיבור ציד לפני ה'" ובמדרשים דמותו רשעה ומתריסה: מלך שִנער המורד, שהנהיג פולחן אלילי והיה מיוזמי הקמתו של מגדל בבל שכיוון להפיל את אלוהים מכיסאו. נמרוד או נאמרוד מוכר כגיבור חיל, בעל כוחות אלוהיים, גם ממיתוסים של עמים אחרים במזרח הקדום.

כאן הוא מעוצב כאדם-חיה, שאברי החושים שלו – העיניים והאף – מובלטים ומיניותו הגברית מודגשת; צייד-לוחם שקשתו הפכה לעמוד השדרה הסמלי והממשי של גופו. דנציגר ביקש להדגיש את זיקתו של הפסל לתרבויות המזרח הקדום ושאל למשל את מוטיב ציפור הציד שעל כתפו מן האמנות המצרית. בחירתו לוותר על הרגליים מדמה את הפסל לשריד ארכאולוגי וכמו משייכת אותו לעבר האלילי הקדום באזורנו. כך גם הבחירה באבן-החול האדמדמה שהובאה מפטרה.

בשנות ה-40 הזדהתה עם הפסל קבוצת האינטלקטואלים שכינתה את עצמה "העברים הצעירים" או "כנענים" בפי מתנגדיהם, ולא בכדי. חברי הקבוצה הזאת הטיפו לניתוק מוחלט מן היהדות ומן ההיסטוריה של העם היהודי ועודדו הזדהות רגשית ורעיונית דווקא עם תרבות המזרח הקדום. "נמרוד" היה לסמל זהות נוקב של ה"כנענים" אבל גם של חלק גדול מן הנוער הארצישראלי. הוא מייצג את הביטוי הקיצוני ביותר של תפיסת זהות ילידית שנגזרת רק מן ההשתייכות למרחב שהיא מתעצבת בו.

פרסומים:
צלמונה, יגאל (עורך), 40 יצירות-מופת של יופי וקדושה מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2005
The Israel Museum, Publisher: Harry N. Abrams, Inc., 2005
יופי וקדושה: מוזיאון ישראל חוגג 40. סדרת תערוכות לרגל חגיגות ה-40 של מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006

צלמונה, יגאל, 100 שנות אמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010

תערוכות:
יופי וקדושה: יצירות-מופת מכל הזמנים, מוזיאון ישראל, ירושלים, אביב-קיץ תשס"ה



Digital presentation of this object was made possible by : The Pidem Fund, London