צילום: © מוזיאון ישראל, ירושלים
זאב רבן, ישראלי (יליד פולין), 1970-1890
בואו לפלשתינה
כרזה עבור החברה לעידוד התיירות לארץ הקודש

הדפס אבן
גובה 99 ס"מ, רוחב 63.5 ס"מ
© The Doron Family, Jerusalem
מספר רישום: B02.0801
 
 

כשהגיע רבן לירושלים ב-1912, הזמין אותו בוריס שץ, מייסד בצלאל בית מדרש לאמנות ולמלאכות אמנות להצטרף לסגל המורים של בית הספר. רבן עבד בבצלאל כמנהל הסדנא לריקוע וכמורה לאנטומיה ולאמנות דקורטיבית. הוא שימש גם מעצב ראשי בסטודיו לאמנות שימושית שיוצרו בו שטיחים, עבודות מתכת, קרמיקה ועץ עבור השוק המסחרי. סגנונות האר-נובו והסימבוליזם היו מוכרים היטב לרבן שלמד פיסול ואמנויות דקורטיביות במינכן, פריז ובריסל, והם השפיעו רבות על סגנונו האישי, וזה בתורו, היה למרכיב חיוני בעיצוב הסגנון המוכר כ"סגנון בצלאל".

הכרזה מציגה סצנה אוריינטליסטית של רועה ואהובתו על רקע נוף שופע הנתון במסגרת ארכיטקטונית של קשת מחודדת וערבסקות. הכרזה הופקה במטרה לקדם את התיירות לארץ ישראל, ועוצבה כך שתפנה אל ליבו של הקהל הנוצרי ושל יהודי הגולה כאחד. משום כך בחר רבן למקם את הסצנה האידילית, העל-זמנית, על חופי הכינרת. פסגתו המושלגת של החרמון נראית באופק, תחומה בין עץ שקד פורח לבין עץ תמר עמוס פרי. פסוק משיר השירים (פרק ב', 12-11) "חקוק" במסגרת המצוירת ומחזק את הקשר לארץ התנ"ך. כל הפרטים הללו, המבשרים התחדשות ואת בוא האביב, מסמלים את צמיחת החברה הציונית.

הכרזה עמוסה בסמליות – הנוף אידילי, על-זמני, ויד החברה המודרנית לא נגעה בו, הלבוש והאדריכלות האוריינטליים (ערביים), הפסוקים התנכיים והמיקום – כל אלו היו חלק מהאידאולוגיה והאסתטיקה של התנועה הציונית בראשית דרכה, ששמה לה למטרה לחזק את הקשר הפיסי של העם היהודי לארץ-ישראל.

פרסומים:
The Israel Museum, Publisher: Harry N. Abrams, Inc., 2005



Digital presentation of this object was made possible by : The Pidem Fund, London