צילום: © מוזיאון ישראל, ירושלים
פול גוגן
צרפתי, 1848–1903
בתים בווז'יראר
1880
צבעי-שמן על בד
גובה 81.5 ס"מ, רוחב 116 ס"מ
אוסף סם שפיגל, צווה לידידי מוזיאון ישראל בארה"ב
מספר רישום: B97.0551
 
 

פול גוגן נולד בפריז, אולם השנים המעצבות בחייו עברו עליו בפרו. מכיוון שאביו נפטר בדרכם לדרום אמריקה, התגוררה המשפחה – פול, אמו ואחותו מארי – במשך שש שנים בבית משפחת סבתו בלימה, עד שובם ב-1855 לצרפת. כאן נשלח למוסד ישועי באורלאן והתחנך בו מגיל אחת-עשרה עד שש-עשרה. אחר-כך בילה כשבע שנים בים ונסע מסביב לעולם, תחילה כימאי בצי הסוחר ומשנת 1868 בחיל הים הצרפתי. כעבור שלוש שנים, לאחר שחרורו מהצבא, נשכר לעבוד בסוכנות לניירות ערך של פול ברטן.

בסביבות 1870 התחיל גוגן לנסות את כוחו בציור, בהיותו עדיין פקיד מצליח בבורסה של פריז. הוא היה אוטודידקט וצייר בעיקר בימי ראשון, לעתים עם ידידו וחברו לעבודה קלוד-אמיל שופנקר. משהחל לצייר, הפכה לאט לאט התשוקה לצייר – או בעצם הצורך – לדחף שהשתלט על חייו.

כאשר צייר את "בתים בווז'יראר", בשנת 1880, כבר היה גוגן נשוי ואב לשלושה ילדים וכבר זכה להערכה מסוימת כצייר. ב-1876 התקבלה אחת מעבודותיו לתערוכה בסלון הרשמי. האימפרסיוניסטים משכו את תשומת לבו והוא עקב אחר פעילותם, ביקר בתערוכותיהם ואסף את יצירותיהם. כך הכיר את פיסארו והתיידד עמו ובזכותו נכלל גוגן בתערוכה הרביעית של האימפרסיוניסטים ב-1879. כעבור שנה, כאשר הציגו את תערוכתם החמישית, כבר היה מיוצג בה בשבע תמונות. ייתכן שהציור "בתים בווז'יראר" היה מס' 31 בתערוכה השישית של האימפרסיוניסטים, שהוצגה ב-1881, והוא נקרא אז "ביתו של בעל הבית שלי".

בשנת 1877 עבר גוגן לגור בווז'יראר, שהיה אז אחד מפרברי פריז וכיום הוא חלק מן העיר. מקובל לומר ששם צויר הציור שלנו, אך ייתכן גם שהוא נוצר בפונטואז, באחת מחופשות הקיץ שבילו שם גוגן ופיסארו. מכל מקום, הטכניקה ונושא הציור מעידים בבירור על השפעת פיסארו. אולם, שלא כנופיו של פיסארו, הנוף של גוגן דחוס ויש בו יסוד מובנה. הבתים במישור התווך של התמונה תופסים את כל רוחבה, חוסמים את מבטו של המתבונן ומשהים את עינו קרוב לפני שטחה. הבית מימין חסר חלונות ועובדה זו מדגישה את אטימותו (רישום מפורט שלו נמצא במוזיאון הלאומי בסטוקהולם). יש אמנם בתמונה עומק מסוים, הבולט בעיקר בקו הסכסך המלווה את הזוויות החדות של הגגות ובצללים החדים שעל קירות הבתים. משחק זה בין הדו- והתלת-ממדי, וכן הציפוף של בתים מעובדים בצורה גיאומטרית, מזכירים לנו שגם סזאן עבד בפונטואז בערך באותה עת (גוגן אפילו רכש ב-1880 ציור של סזאן לאוספו הפרטי). הגוונים ובני הגוונים הירוקים, החומים והכתומים שבהם משתמש גוגן תורמים לדחיסות התמונה, והשמים החיוורים, המצומצמים לכדי רצועה צרה, הם מוקד יחיד של אווריריות בציור.

פרסומים:
רחום, סטפני, אוסף סם שפיגל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1993, עברית / אנגלית
אימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים: ציור ופיסול מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006, עברית / אנגלית

תערוכות:
אוסף סם שפיגל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 22/06/1993 - 29/08/1993



Digital presentation of this object was made possible by : The Pidem Fund, London