צילום: © מוזיאון ישראל, ירושלים
אדגר דגה
צרפתי, 1834–1917
אשה יושבת, מנגבת את ירכה השמאלית
1903-1900
ברונזה
גובה 46 ס"מ, רוחב 50 ס"מ, עומק 28 ס"מ
אוסף סם שפיגל, צווה לידידי מוזיאון ישראל בארה"ב
מספר רישום: B97.0549
 
 

במרוצת חייו יצר דגה פסלים רבים, בעיקר פסלי שעווה וחומר, אם כי פן זה במכלול יצירתו נשאר במידה רבה עיסוק פרטי. הפסל היחיד מעשה ידיו שהוצג בעודו בחיים, ב-1881, הוא "הרקדנית הקטנה בת הארבע-עשרה". אף שלא פעם דיבר על שאיפתו לצקת את פסליו, בפועל, בימי חייו התיר האמן ליצוק בגבס רק פסלים מעטים מיצירותיו. לאחר מותו נמצאו בסדנתו כ-150 פסלים. מאלה בחר א"א אברר, בהנחייתו של היוצק-האמן אלבינו פלצולו, שבעים ושלושה פסלים, וביניהם "אישה יושבת, מנגבת את ירכה השמאלית", והפסל פול-אלבר בתולומה, ידידו של דגה, הכשיר אותם ליציקה בברונזה. כדי לשמר את האורגינלים העשויים שעווה פותח תהליך יציקה מיוחד שהיה כרוך בהתקנת תבניות כפולות. יציקת הסדרה הושלמה עד שנת 1921, ואז הוצגה לראשונה בפריז.

דגה פנה אל העיצוב בשעווה, כשם שפנה אל הרישום בפסטל ואל טכניקות ההדפס, במהלך חיפושיו אחר אמצעי ביטוי מגבילים פחות מאלה שהיו מקובלים בזמנו – כדי לנסות רעיונות חדשים. השעווה, הרכה והנוחה לעיבוד, היתה החומר המתאים לעיצוב הנושא שעמד בראש מעייניו – הניסיון ללכוד את צורת הגוף בתנועתו החולפת. הפסל "אישה יושבת, מנגבת את ירכה השמאלית" מעיד עד כמה הצליח בניסיונותיו אלה. הנשים של דגה כה שונות מדמויות הנשים הקלסיות, הקפואות בתנוחה מלאת חן, שרווחו בפיסול של המאה ה-19. דגה מציג את הנשים כשהן שקועות בטיפול בעצמן, בדרך כלל בתנוחות בלתי מקובלות – יש שהן רוכנות לפנים בכבדות ויש שהן מפנות את גוון בתנועה חדה. האישה בפסל שלפנינו עסוקה, כפי שנראה בעליל, בפעולה הדורשת מאמץ: הניגוד בין מרפקה הכפוף המופנה למעלה וזרועה השלוחה למטה, וכן המאמץ להצמיד את ברכיה בעוד השוקיים פונות כל אחת לכיוון אחר, מצביעים על מתח כבוש ועל דינמיות. קו האלכסון החזק שיוצרת הזרוע המורמת נמשך בתנועת הראש המזדקר לפנים, ואילו כיוון הטורסו יוצר קו מנוגד לו. יחסי משיכה-דחיפה אלו יוצרים תנועת זרימה מתמשכת של החלל מסביב לפסל, ורק הכיסא הכבד מייצב את הגוף בתנועתו.

נושא הנשים המתרחצות חדר ליצירת השנים המאוחרות של דגה לצורותיה ולאמצעיה השונים ומילא אותה עד לידי אובססיה. הנשים שלו הן דמויות עירוניות, אנונימיות, המתוארות בצורה מכלילה ובלתי אישית, ולמרות עירומן, הפן הארוטי שלהן איננו מודגש כלל.

פרסומים:
רחום, סטפני, אוסף סם שפיגל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 1993, עברית / אנגלית
אימפרסיוניסטים ופוסט-אימפרסיוניסטים: ציור ופיסול מאוסף מוזיאון ישראל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2006, עברית / אנגלית

תערוכות:
אוסף סם שפיגל, מוזיאון ישראל, ירושלים, 22/06/1993 - 29/08/1993



Digital presentation of this object was made possible by : The Pidem Fund, London